עיצוב למחשבה: ספרי לסבתא

חזרתי! ובגדול. לאלו מכם שתוהים לא פרשתי מכתיבת הבלוג חלילה, ולצערי גם לא הייתי בחופשה של סוף אוגוסט. הסיבה להיעדרות הארוכה וזניחת הבלוג הזמנית היתה פרוייקט עיצוב ששקעתי לתוכו - שולחן סלון חדש שיצרתי תחת דד ליין רצחני לתערוכה “בובה מייסעס” המוצגת במים אלו ממש בגלריה פרדיגמה.

השולחן המושמץ היה סיזיפי במיוחד מאחר והחלטתי שהפעם אני מייצרת פרוייקט בעבודת יד. החלטה שעשויה להיות מעט בעייתית כשעובדים בדד ליין קצר (של חודש!)… באמת שניסיתי להיות ריאלית ולהמציא מוצר שיהיה קל לביצוע ופשוט לייצור ויחד עם זאת מעניין ומתוחכם. חודש, חשבתי לעצמי זה לא מספיק זמן להסתבכויות… צריך לייצר משהו קצר וקולע. אסתטי אך פשוט לייצור. ואיכשהו למרות שאלו היו הפרמטרים שרציתי לעבוד לפיהם הרעיון התפתח והפך לעבודת יד מאסיבית וסיזיפית.

מיד לאחר שסיימתי לשרטט רכשתי מחוגה איכותית שתשרת אותי לעשיית הפרוייקט וקפצתי למים. ליתר דיוק קפצתי למדביק ואספתי ערמות של פורנירים - חומר הגלם הנבחר לפרוייקט. תוך ימים ספורים הסטודיו הלך והתמלא בלבידי עץ עגולים, ממוספרים ומסודרים בערמות. ככל שעברו הימים (והלילות…) גבר הלחץ והכל נעשה עמוס וכיאוטי, רצפת הסטודיו נמלאה שרטוטים, חתיכות פורנירים, ופטרנים של דוגמאות פרחוניות. ריחות של דבק מגע ולכה נישאו באוויר.

ממתינים לחבור יחדיו, העיגולים בסטודיו לפני הכאוס

כמו כל דבר טוב גם זה הגיע לסיום. לאחר חודש של עבודה אינטנסיבית ובמחיר של כמה יבלות בידיים וחסך בכמות נכבדת של שעות שינה הושחלו כל היחידות יחד והכאוס הפך לפרוייקט חדש. השולחן הטרי עשה דרכו אל הגלריה יחד עם שני פריטים נוספים שעיצבתי בעבר.

ושוב כמו תמיד במבט לאחור נותרתי בעיקר עם הטעם החיובי של פרוייקט חדש ועם רק מעט מטעמו המר של הלחץ, המרמור והמחסור בשעות שינה.

Table of Late Wood

התערוכה הנושאת את השם “בובה מייסעס” - בעברית “סיפורי סבתא”, עוסקת במפגש של עיצוב עכשווי עם זיקה לבית סבתא, נושא מעניין ועדכני. את התערוכה אצרו ענת בנבנישיתי ועזרי טרזי, והיא תערוכה קבוצתית המציגה טווח מעצבים מגוון, בוגרים טריים לצד מעצבים ותיקים וגם כאלו שממוקמים באמצע.

אהבתי במיוחד את השולחנות האלו שעיצבו זוג המעצבים רדיש.