השבוע הואשמתי בהעתקה! הכל התחיל בכך שהעלתי לדיון תמונות של מוצרים שעיצבתי בפורום לעיצוב פנים באתר ארכיג'וב. התמונות שהעלתי גרפו בעיקרן תגובות מפרגנות, אך באחת התגובות נכתב שהעתקתי באופן בוטה וחד משמעי מהאחים קמפנה. תגובתי הראשונה היתה לחץ! לא ידעתי באיזה פרוייקט שלהם מדובר, ולמרות שידעתי שלא העתקתי דבר, מיד נלחצתי ומיהרתי לחפש את האובייקט המקורי ממנו לכאורה העתקתי.
לשמחתי הרבה, אחרי רפרוף וקריאה קצרה באתר הנהדר deezen גיליתי שאני חפה מפשע! המוצרים של האחים קמפנה נוצרו כשנה וחצי מאוחר יותר מהמוצרים שלי. אחרי שנשימתי חזרה לסדרה התיישבתי לכתוב בפורום תגובה המסבירה שלא העתקתי, ההודעה אף גובתה באי אלו הוכחות לחפותי. הניצחון (אם אפשר לקרוא לזה כך) היה מתוק אך הדיון בפורום לא הסתיים, וכמה תגובות מאוחר יותר נכתב שברור כי האחים קמפנה ראו את מוצריי (שהוצגו בתערוכה בגרמניה) והעתיקו הם ממני. זה כמובן החמיא לי (סוף סוף אני גדולה בעולם) והצחיק אותי. אחר כך, מצאתי את עצמי תוהה לגבי ההבדל בין השראה להעתקה, והאם ייתכן שאנו תופסים את תהליך העיצוב בצורה כל כך פשוטה לפיה שני אובייקטים בעלי דימיון צורני מסויים נחשבים עבורנו כהעתקה גסה? בעודי תוהה בעניין צצו ועלו לי מחשבות נוספות לגבי תהליך העיצוב.
הרי זה ידוע שכיוצרים איננו מתקיימים בחלל ריק, ואנו מושפעים, באופן תמידי, במודע או שלא במודע, מדברים שאנו נחשפים אליהם. באופן אישי אחד הדברים האהובים עליי הוא לראות דברים שמעצבים ויוצרים אחרים עושים, אני צרכנית שיטתית של עיצוב על סוגיו השונים עוד מתקופת הבגרות שלי. לראות עיצוב הוא לא רק הנאה מבחינתי אלא אוויר לנשימה, ואני זקוקה לו במיוחד כשאני מעצבת.
אז איפה בעצם עובר הגבול בין השראה להעתקה? אין לי תשובה חד משמעית אך הבאתי כמה תמונות של המוצרים של האחים קמפנה והסדרה המושמצת שלהם…
הומברטו ופרננדו קמפנה נולדו בברזיל ב 1953 ו 1961, והחלו לעצב רהיטים באמצע שנות ה 80. אחת מהמטרות שהם שמו לעצמם בתהליך העיצוב הינה לעבוד עם חומרים שמראם זול ולהפוך אותם לאובייקטים בעלי מראה יוקרתי. בעבודתם הם משלבים חפצים מן הנמצא (found objects) וטכנולוגיות מתקדמות על מנת לייצר חפצים חדשים בעלי מראה ייחודי.
בשנת 2010 הציגו האחים קמפנה בשיתוף עם חברת העיצוב edra תערוכה שנקראה Barbarian, התערוכה נערכה במסגרת תערוכת העיצוב הגדולה במילאנו. בתערוכה הם מציגים מספר אובייקטים שנראים כמפגש בין שני עולמות - מחד הם נמשכים אל הטבע, אל הגולמי, אל החומריות והצורניות האותנתית, ומאידך המראה המוגמר של חלק מהאובייקטים נראה נובורשי ויוקרתי והם בעלי גימור מטאלי מבריק.
על מנת לתת בכל זאת הסבר קצר שמתמצת בעיני את ההבדל בין האובייקטים שלי ושל האחים קמפנה, שתוצאתם דומה בקווים מסויימים, חשוב להבין את תהליך העיצוב השונה שעברנו. במהלך הפיתוח של המוצרים שלי, רציתי לייצר שידת מגירות שתציע אופן פתיחה מפתיע ומשחקי – בו, על מנת לפתוח את המגירות המופיעות על הדפנות השונות, צריך ללחוץ על המעטפת החיצונית באיזורים שונים. לשידות שלי מראה מעט גיאומטרי, ולחלקן מראה שנראה קצת וינטג’י. אצל האחים קמפנה לעומת זאת, העיצוב נוצר בהשראת הטבע, לשידות שלהם מראה של שכבות על גבי שכבות והגימור הסופי שנתנו למוצריהם מקנה להם לוק יוקרתי ונוצץ. קל לעקוב אחר הלך המחשבה שלהם כאשר רואים את סדרת המוצרים השלמה שהציגו, בה מוצגת גם הכורסא המוזהבת שעשוייה אף היא שכבות על גבי שכבות.
מעניין לקרוא ראיון איתם (שמצאתי כאן) בו הם מספרים שרוב ההשראות שלהן מגיעות בעיקר מן הטבע ומסבירים כיצד הם אינם עובדים בדרך המקובלת כיום, לפיה תחילת תהליך העיצוב הוא בהדמיית תלת מימד. הם אוהבים לעבוד עם הידיים, כך הם מצהירים, והם נשענים בעבודתם על עבודת craftsmanship, בפרוייקטים מסוג כזה, אין טעם לנסות ולהתחיל את תהליך היצירה מהדמיית תלת מימד הם אומרים, ומספרים כי הם מתחילים מבניית מודל בגודל 1:1.
לא שיגרתי בהחלט אך נראה שזה עובד להם מצוין.
למי מכם שמעוניין לראות עוד מוצרים שלהם (מומלץ!) אפשר להכנס לאתר שלהם או פשוט לעשות חיפוש תמונות שלהם ב google.
תודה לכותבת התגובה שהעלתה את לחץ הדם שלי לשתי דקות שלמות ובעיקר על כך שחשפה אותי לסדרה של האחים קמפנה והביאה אותי לכתיבת הפוסט הזה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה