מאז סיום התואר אני בדיאלוג עם הרצון העז להגיע לתואר שני ברויאל קולג’ שבלונדון אך מפאת הפחד מכישלון וההרגשה שזה צעד כה גדול שנה אחר שנה פשוט דחיתי את הרעיון. לשמחתי החלום לא הירפה והשנה הרגשתי שאין ממנו מנוס... לאט התגנבה לה המחשבה שאולי אני כבר די מוכנה ושבקרוב אני ארגיש שאני מתחילה להיות קצת זקנה.. בסוף הגעתי למסקנה(!) - חלומות צריך להגשים!
לשמחתי עברתי את השלב הראשון (טפסים למיניהם, מכתב המלצה ותיק עבודות) ונקראתי לראיון בלונדון. ארזתי את עצמי ונסעתי לשלושה ימים קצרצרים אך מעולים! או יותר נכון מהולים(!) ברגשות מעורבים שכן הרצון להנות מהעיר התערבב עם הלחץ שאפף אותי לקראת הראיון וכך מצאתי את עצמי משוטטת בחוסר מטרה ברחבי העיר, לא הצלחתי להתכוונן על יעד מסויים למרות שהצטיידתי ברשימה נאה של מקומות לביקור... ואפילו לשופינג לא היתה לי סבלנות (אכן מטריד).
למזלי קבעתי לי מבעוד מועד מפגש מעוצב עם המעצב דויד אמר שלמד שם תואר שני וחי בלונדון כבר מספר שנים. דויד קיבל את פניי וחלק עמי כמה מהתובנות שלו.
ביום של הראיון באופן די מפתיע הצלחתי להכיל את הלחץ והמפגש עבר בנעימים. סביב שולחן מרובע וגדול ישבו 4 מרצים ביניהם ראש המחלקה שהיה נעים ומחוייך Tord Boontje, המעצב Roberto Feo שהוא חלק מ El Ultimo grito והאדריכלית Hilary French, היה מרצה נוסף שלא הצלחתי להפנים את שמו והיו גם שני סטודנטים, שישה אנשים לא פחות ואחת בחורה נרגשת (אני)... לשמחתי זה הרגיש יותר כמו דיון ופחות כמו ראיון והרגשתי בעיקר שהנוכחים מנסים להבין מי אני ומאיזה מקום אני מעצבת, ובכלל למה אני רוצה ללמוד ברויאל קולג’ (נו באמת…).
קצת מפועלם של המרצים בבית הספר - 
מיד אחרי שיצאתי משם קלטתי שנותר לי יום וחצי בלונדון ושהלחץ עבר. הגיע הזמן לנצל את העיר! ביקרתי ברויאל אקדמי בתערוכה הנפלאה של דיוויד הוקני, מומלץ בחום! ולאחר מכן קפצתי למוזיאון העיצוב הנהדר שלצערי הפעם איכזב! התערוכות בו היו משעממות ודלות ולא מצאתי בהן כל השראה. כמובן שאי אפשר להתעלם מהעובדה שהגעתי עייפה והייתי חמושה בציפיות לביקור במוזיאון (לא הייתי בו מאז 2003) כך שהגעתי עם צמא אדיר להשראה. ייתכן וזה מתכון לכישלון.
לשמחתי הרבה גיליתי לפני כמה ימים שהתקבלתי! ידיעה משמחת ומלחיצה גם יחד. תהליך הקבלה השולם אך כעת אני צריכה למצוא מלגה או מענק או אולי איזה שוגר דדי מאחר ושכר הלימוד לאלו שאינם מקומיים מגיע לסכומים מטורפים! וזה עוד לפני הוצאות מחייה ושופינג חיוני בטופשופ…
לאלו מכם שחולקים את הקושי לאזור אומץ ופשוט לקפוץ למים הבאתי ציטוט מקסים של Anaïs Nin (שמצאתי בגיליסט) מקווה שיתן גם לכם השראה
The day came when the risk to remain tight in a bud was more painful than the risk it took to blossom.
*כמו תמיד התמונות נלקחו ממקורות שונים, לחיצה על כל תמונה תביא אתכם למקור
