The Aram Gallery

 

ביום שני האחרון שהיה שמשי וקיצי שכחתי לרגע מהלחץ של הלימודים והמבחנים וניצלתי את הבוקר לביקור הראשון שלי בגלריה ארם. הגלריה שממוקמת באזור ה Covent Garden היא חלק מחנות רהיטים ופרטי עיצוב שמתנשאת על פני שלוש קומות.

התערוכה הנוכחית המוצגת בה Prototypes & Experiments VII היא התערוכה השביעית שמתמקדת בתהליכי עיצוב, באופן בו חושבים המעצבים ובדרך אותה הם עוברים עד הגיעם למוצר מוגמר. התערוכה מציגה פרוטוטייפים, מוקאפים ואובייקטים מאת מעצבים צעירים ומבטיחים וכן מעצבים מוכרים יותר, ובינהם מציג גם דויד אמר שאפשר לומר שהוא משלנו (למרות שהוא חיי כבר למעלה מ 5 שנים בלונדון).

התערוכה קטנה יחסית אך מאפשרת הצצה אל מאחורי הקלעים של עולם היצירה הסבוך והמפותל. באמצעות האובייקטים המוצגים ניתן להתרשם מהחיפוש, מהניסיונות ומהמורכבות הכרוכה בפיתוח מוצר.

ולראשונה בבלוג, תמונות שאני צילמתי!

Concrete Canvas שרפרף מבד ובטון מאת Florian Schmid 

פרוטוטייפים מאת המעצב Simon Hasan שגם מרצה במחלקה שלי ברויאל קולג’

מדפים ושרפרף מאת דויד אמר

התערוכה מציגה עד ה 15 ביוני, אם אתם באזור שווה לבקר גם בגלריה וגם בחנות.

הגעתי!

 

ענקית, סואנת, הומה, עמוסה, אפרורית, מגניבה, מלחיצה ומהממת. לונדון מצליחה להכיל את הכל! ואני, אחרי מסע ארוך ומפותל סוף סוף הגעתי.

נחתתי ממש לפני מספר ימים ואני כבר מרגישה שאני כאן חודש. ומצד שני, אני עדיין מתאקלמת, מחפשת לי דירה ומנסה להבין איפה אני, ולאן אני הולכת.

בנתיים, החל מיום שני האחרון חזרתי להיות סטודנטית מין המניין. את צעדיי הראשונים ברויאל קולג’ אני עושה בתחושה שאני אפופה מעטפת חמימה ונעימה של צמר גפן מתוק. המוסד מאורגן למופת וערוך לכל ארוע ולכל סטודנט. השבוע הראשון ללימודים רצוף ארועים אינפורמטיביים וחברתיים הכל במינון טוב ובליווי אלכוהול (איך לא…). אחרי מספר ימים כאלו אני מוצאת שאני מרגישה שהגעתי לגן עדן, גן העדן של המכללות. אני מודה שזה נשמע מוזר, אבל זה פשוט כך.

אחד הפלוסים הנהדרים שמביא איתו הקולג’ ושהיה חסר לי עוד בתואר הראשון הוא אזור עבודה משלי לכל אורך השנה. אז כעת, בתור סטודנטית גאה ברויאל קולג’ אני מומקמת בשולחן שלי בקומה השמינית עם נוף להייד פארק!

ועם כל ההטבות הגיעה גם המטלה הראשונה.. התרגיל הראשון שאצטרך להגיש בעוד כשבועיים עוסק בגוף האנושי ומטרתו היא להעצים את הגוף לעשות משהו שהוא לא מסוגל לעשות. מאתגר בהחלט!

אז במקום לדחות את הקץ עליי לסור מיד לספר הסקיצות ולהתחיל להניע איזשהו פרוייקט בנושא. לא אסיים בלי תירוץ לכמה תמונות.. ואשאיר אתכם עם רשמים קצרים מפסטיבל העיצוב שהתקיים פה עד שבוע שעבר, ה London Design Festival. תפסתי אותו ממש ביומו האחרון אך עדיין הצלחתי להתרשם.

פרוייקט שמאוד הרשים אותי הוא Ray - גוף תאורה יפהפה ופשוט, נטול התחכמוית או גינונים, של המעצבת Kristine Five Melvær הנורבגית, שהוצג במסגרת ביתן עיצוב נורווגי.

Gravity Stool הוא פרוייקט שנולד מתוך מחקר ושילוב של מיגנוט וגרביטציה. שייך ל Jolan van der Wiel, מעצב הולנדי צעיר. שמעתי שהוא גם זכה בתחרות המעצבים הצעירים שהתקיימה השנה בקלן במסגרת התערוכה IMM Cologne. כבוד!

הצצה לתהליך העשייה, ולאלה מכם שזה מעניין אותם שווה לראות את הסרטון הזה - 

אמשיך לעדכן בקרוב ובנתיים ד”ש מלונדון ומהמלכה..

לא מחכה לי

 

מאז סיום התואר אני בדיאלוג עם הרצון העז להגיע לתואר שני ברויאל קולג’ שבלונדון אך מפאת הפחד מכישלון וההרגשה שזה צעד כה גדול שנה אחר שנה פשוט דחיתי את הרעיון. לשמחתי החלום לא הירפה והשנה הרגשתי שאין ממנו מנוס... לאט התגנבה לה המחשבה שאולי אני כבר די מוכנה ושבקרוב אני ארגיש שאני מתחילה להיות קצת זקנה.. בסוף הגעתי למסקנה(!) - חלומות צריך להגשים!

לשמחתי עברתי את השלב הראשון (טפסים למיניהם, מכתב המלצה ותיק עבודות) ונקראתי לראיון בלונדון. ארזתי את עצמי ונסעתי לשלושה ימים קצרצרים אך מעולים! או יותר נכון מהולים(!) ברגשות מעורבים שכן הרצון להנות מהעיר התערבב עם הלחץ שאפף אותי לקראת הראיון וכך מצאתי את עצמי משוטטת בחוסר מטרה ברחבי העיר, לא הצלחתי להתכוונן על יעד מסויים למרות שהצטיידתי ברשימה נאה של מקומות לביקור... ואפילו לשופינג לא היתה לי סבלנות (אכן מטריד).

למזלי קבעתי לי מבעוד מועד מפגש מעוצב עם המעצב דויד אמר שלמד שם תואר שני וחי בלונדון כבר מספר שנים. דויד קיבל את פניי וחלק עמי כמה מהתובנות שלו.

ביום של הראיון באופן די מפתיע הצלחתי להכיל את הלחץ והמפגש עבר בנעימים. סביב שולחן מרובע וגדול ישבו 4 מרצים ביניהם ראש המחלקה שהיה נעים ומחוייך Tord Boontje, המעצב Roberto Feo שהוא חלק מ El Ultimo grito והאדריכלית Hilary French, היה מרצה נוסף שלא הצלחתי להפנים את שמו והיו גם שני סטודנטים, שישה אנשים לא פחות ואחת בחורה נרגשת (אני)... לשמחתי זה הרגיש יותר כמו דיון ופחות כמו ראיון והרגשתי בעיקר שהנוכחים מנסים להבין מי אני ומאיזה מקום אני מעצבת, ובכלל למה אני רוצה ללמוד ברויאל קולג’ (נו באמת…).

קצת מפועלם של המרצים בבית הספר - גוף תאורה Garland – Tord Boontje

מיד אחרי שיצאתי משם קלטתי שנותר לי יום וחצי בלונדון ושהלחץ עבר. הגיע הזמן לנצל את העיר! ביקרתי ברויאל אקדמי בתערוכה הנפלאה של דיוויד הוקני, מומלץ בחום! ולאחר מכן קפצתי למוזיאון העיצוב הנהדר שלצערי הפעם איכזב! התערוכות בו היו משעממות ודלות ולא מצאתי בהן כל השראה. כמובן שאי אפשר להתעלם מהעובדה שהגעתי עייפה והייתי חמושה בציפיות לביקור במוזיאון (לא הייתי בו מאז 2003) כך שהגעתי עם צמא אדיר להשראה. ייתכן וזה מתכון לכישלון.

Peckham Shield שולחן מקרטון ומסקינגטייפ של El Ultimo Grito

לשמחתי הרבה גיליתי לפני כמה ימים שהתקבלתי! ידיעה משמחת ומלחיצה גם יחד. תהליך הקבלה השולם אך כעת אני צריכה למצוא מלגה או מענק או אולי איזה שוגר דדי מאחר ושכר הלימוד לאלו שאינם מקומיים מגיע לסכומים מטורפים! וזה עוד לפני הוצאות מחייה ושופינג חיוני בטופשופ…

לאלו מכם שחולקים את הקושי לאזור אומץ ופשוט לקפוץ למים הבאתי ציטוט מקסים של Anaïs Nin (שמצאתי בגיליסט) מקווה שיתן גם לכם השראה

The day came when the risk to remain tight in a bud was more painful than the risk it took to blossom.

*כמו תמיד התמונות נלקחו ממקורות שונים, לחיצה על כל תמונה תביא אתכם למקור

קונסטרוקציה של רעיון

 

כתיבת הפוסט הקודם השאירה אותי עם חשק לעוד! אז הנה שוב התיישבתי לכתוב… אחרי שראיתי את הבלוג של Matali Crasset קיבלתי השראה לחשוף קצת את תהליך היצירה שלי והחלטתי להראות את הפרוייקט האחרון שיצרתי ושנמכר במכירה הפומבית של תירוש (גם עליה כתבתי בפוסט הקודם).

כמו תמיד הדד ליין היה לחוץ (4 שבועות), וזה בעיקר מאחר וחשבתי לרדת מהעניין ולא לעשות פרוייקט חדש. אבל אז ברגע האחרון השתלטה עליי המעצבת העקשנית שבי מלווה בחדוות יצירה והחלטתי שאני חייבת לקפוץ על ההזדמנות ולעשות עוד אובייקט.

לרוב אני מתחילה מרעיון מעורפל אותו אני מנסה להעביר בצורת סקיצות אל הדף… כך היה גם במקרה הזה. הרעיון המעורפל שלי הפעם היה הרצון לעבוד עם קוביות שעשויות מעץ. ידעתי גם שאני רוצה שזה יראה קצת כמו שידה וקצת כמו אובייקט מפוסל. אובייקט בעל מראה בולט ולא שגרתי שיעמוד באמצע הבית או החלל.

סקיצות ראשוניות

אחרי שמיציתי את עניין הסקיצות עברתי לשלב האהוב עליי - בניית מוקאפ קטן מקרטון ביצוע. לרוב השלב הזה הוא שעוזר לי בהבנת ה”תלת מימדיות” של הפרוייקט…

ואז, שוב חזרתי אל הסקיצות! המוקאפ הקטן קידם אותי אבל עדיין היו דברים שהייתי צריכה לתכנן ולעצב. ידעתי שבנוסף לקוביות העץ יתווסף חומר נוסף שיהיה זה שיקשר ביניהן אך לא ידעתי בדיוק עם איזה חומר אעבוד ואיך יראה החיבור…

לבסוף החלטתי על המפרט של הפרוייקט - 4 קוביות עץ שפונות לארבעה כיוונים שונים, מוחזקות יחד בקונסטרוקציה של מוטות מתכת שמשלבת בתוכה גם את הרגליים. אחרי שכל ההחלטות התקבלו עברתי להכין מוקאפ בגודל 1:1.

1:1 - קרטוני ביצוע ומוטות מ MDF

את המוקאפ הגדול הזה בניתי מקרטוני ביצוע (החומר האהוב עליי) וממוטות של MDF בשילוב מנצח של הרבה דבק חם(!) ואז הלכתי לחפש לי רתך שיסכים לעבוד בדד ליין לחוץ וללא שרטוט!

לשמחתי מצאתי את וילי הרתך (אני יודעת שהוא מסגר אבל אני מאוד נהנית לקרוא לו וילי הרתך), לעסק שלו קוראים “ברזל טבעי” והוא נמצא בפלורנטין בסמטה של ההודנא. חלק מהאנשים שעובדים איתו בכלל חושבים שקוראים לו שוצי (שזה שמו של אחד הבחורים הצעירים שעובדים איתו) ויש מי שמכנה אותו “הברוס ויליס של דרום תל אביב” - כינוי קולע ללא ספק! אז וילי הסכים להרתם לאתגר ונראה לי שהוא אפילו די נהנה ממנו… ואחרי יומיים וחצי של עבודה אינטנסיבית מצידו של וילי וצפייה חסרת מעש שלוותה בהערות דקדקניות מצידי השלד היה מוכן.

משם הדרך היתה קצרה וקלה יחסית - צבע, הרכבה פשוטה ומסע קצר בסיטרואן סטיישן (ותודה למיכל) לבית המכירות הפומביות. שם האובייקט החדש שלי “קונסטרוקציה” הוצג לראווה ונמכר בגאווה.

  ראשונה שנייה שלישית… נמכר! (איזה כיף)

רהיטים רבותיי, רהיטים

 

מתוך ניסיון נואש שלא לזנוח את הבלוג החלטתי לחזור לעניינים בצעדים קטנים ומהוססים משהו. בשל אהבתי הגדולה לריהוט חשבתי ללכת על בטוח ולהכניס כמה פרוייקטים שהרשימו אותי במיוחד בתקופה האחרונה.

את הפרוייקט הזה של עדי זפרן וייסלר ראיתי מקרוב כשהשתתפנו שנינו במכירה פומבית של בית המכירות “תירוש”. כחודשיים לפני כן ראיתי וריאציה דומה שלו בתערוכה הקצרצרה “חפץ חלום” שאצרה נירית נלסון לבית המכירות הפומביות סותבי’ס, ואני חייבת להודות שהוא אחד הפרוייקטים היפים שנתקלתי בהם בתקופה האחרונה.

RAWtation של עדי זפרן וייסלר

רהיט נוסף שאני מאוד אוהבת ורוצה לכתוב עליו כבר כמה זמן הוא הכסא הזה שמייצג שילוב מעניין של ריפוד וכסא. הוא עוצב על ידי סטודיו Big Game - קבוצה של שלושה מעצבים ארופאיים שכרגע ממוקמים בשוויץ. את הכסא משווקת חברת רהיטים צרפתית חדשה יחסית בשם Moustache עליה הייתי שמחה להרחיב אך זה ימתין להזדמנות אחרת… עד אז ממליצה לכם להציץ באתר שלהם ולהתרשם בעצמכם.

  Bold Chair של Big Game

בתקופה האחרונה הריפוד מקבל פוקוס בעיצוב הרהיטים, אני מחבבת את הטרנד ואף חטאתי בו בעצמי. ללא ספק אפשר למנות פרוייקטים רבים שנעשו בשנים האחרונות ועוסקים בשילובים לא שיגרתיים של ריפוד ובדים בריהוט. כמו בכל טרנד שמתפשט לכל עבר וסוחף אחריו מעצבים רבים ישנם פרוייקטים מעניים פחות ויותר. הכסא הזה של Big Game הוא בהחלט אחד המוצלחים, הוא אתסטי ומעניין, עושה שימוש נכון בחומר ונראה שהקדים או הוביל את המגמה. על כל פנים נראה שניתן להניח בבטחה שהאופנה הזו מתקרבת לסופה. הלוואי שהייתי יכולה לחזות את הטרנד הבא.

Instant de vie של Matali Crasset

הפרוייקט הזה של המעצבת הצרפתייה Matali Crasset נמכר גם הוא בחברת הרהיטים הצרפתית Moustache. ואם בגברת Crasset עסקינן גיליתי שיש לה בלוג משלה בו היא מעדכנת את כל קורותיה בעולם העיצוב, בין השאר פרוייקטים חדשים שלה ותערוכות שבהן היא משתתפת. אחד הפוסטים האחרונים שפרסמה היה שבאפריל הקרוב ניתן יהיה לרכוש (פה) ספר עליה. שווה!

מאחר ופתחתי את עניין הטקסטיל בריהוט הייתי חייבת להוסיף גם את הפרוייקט הזה שבו פיסות עור נתפרו על גבי כסאות וינטאג’. את העבודה הזו יצרה המעצבת Soojin Kang, בוגרת די טרייה של Central Saint Martins במחלקה לטקסטיל (שנקראת Textile Futures תודו שזה שם מוצלח למחלקה לעיצוב טקסטיל). ואם אתם תוהים לגבי שמה האסייתי של המעצבת היא נולדה בסאול.

The Dressed Chairs של  Soojin Kang

ולסיכום, ובלי הרבה קשר לשאר הפוסט(!) רציתי לשתף אתכם במגזין חדש יחסית ומשמח במיוחד שנקרא הקול קורא. הוא בעברית, הוא בחינם והוא מרכז בתוכו קולות קוראים מכל עבר -  תערוכות, תחרויות, מיזמים וכדומה בתחומי עיצוב ואמנות שונים מהארץ ומהעולם. המגזין האינטרנטי המופלא הזה יכול להשלח ישירות לפתח המייל שלכם לאחר הרשמה פשוטה וקצרה. מהרו להרשם ושגרו את עצמם לאיזה רזידנסי שווה בארצות הניכר!

ספרי לסבתא

 

חזרתי! ובגדול. לאלו מכם שתוהים לא פרשתי מכתיבת הבלוג חלילה, ולצערי גם לא הייתי בחופשה של סוף אוגוסט. הסיבה להיעדרות הארוכה וזניחת הבלוג הזמנית היתה פרוייקט עיצוב ששקעתי לתוכו - שולחן סלון חדש שיצרתי תחת דד ליין רצחני לתערוכה “בובה מייסעס” המוצגת במים אלו ממש בגלריה פרדיגמה.

השולחן המושמץ היה סיזיפי במיוחד מאחר והחלטתי שהפעם אני מייצרת פרוייקט בעבודת יד. החלטה שעשויה להיות מעט בעייתית כשעובדים בדד ליין קצר (של חודש!)… באמת שניסיתי להיות ריאלית ולהמציא מוצר שיהיה קל לביצוע ופשוט לייצור ויחד עם זאת מעניין ומתוחכם. חודש, חשבתי לעצמי זה לא מספיק זמן להסתבכויות… צריך לייצר משהו קצר וקולע. אסתטי אך פשוט לייצור. ואיכשהו למרות שאלו היו הפרמטרים שרציתי לעבוד לפיהם הרעיון התפתח והפך לעבודת יד מאסיבית וסיזיפית.

מיד לאחר שסיימתי לשרטט רכשתי מחוגה איכותית שתשרת אותי לעשיית הפרוייקט וקפצתי למים. ליתר דיוק קפצתי למדביק ואספתי ערמות של פורנירים - חומר הגלם הנבחר לפרוייקט. תוך ימים ספורים הסטודיו הלך והתמלא בלבידי עץ עגולים, ממוספרים ומסודרים בערמות. ככל שעברו הימים (והלילות…) גבר הלחץ והכל נעשה עמוס וכיאוטי, רצפת הסטודיו נמלאה שרטוטים, חתיכות פורנירים, ופטרנים של דוגמאות פרחוניות. ריחות של דבק מגע ולכה נישאו באוויר.

ממתינים לחבור יחדיו, העיגולים בסטודיו לפני הכאוס

כמו כל דבר טוב גם זה הגיע לסיום. לאחר חודש של עבודה אינטנסיבית ובמחיר של כמה יבלות בידיים וחסך בכמות נכבדת של שעות שינה הושחלו כל היחידות יחד והכאוס הפך לפרוייקט חדש. השולחן הטרי עשה דרכו אל הגלריה יחד עם שני פריטים נוספים שעיצבתי בעבר.

ושוב כמו תמיד במבט לאחור נותרתי בעיקר עם הטעם החיובי של פרוייקט חדש ועם רק מעט מטעמו המר של הלחץ, המרמור והמחסור בשעות שינה.

Table of Late Wood

התערוכה הנושאת את השם “בובה מייסעס” - בעברית “סיפורי סבתא”, עוסקת במפגש של עיצוב עכשווי עם זיקה לבית סבתא, נושא מעניין ועדכני. את התערוכה אצרו ענת בנבנישיתי ועזרי טרזי, והיא תערוכה קבוצתית המציגה טווח מעצבים מגוון, בוגרים טריים לצד מעצבים ותיקים וגם כאלו שממוקמים באמצע.

אהבתי במיוחד את השולחנות האלו שעיצבו זוג המעצבים רדיש.

וכן את השעונים האלו שעיצב בן ברוידא שנעשו כפרוייקט גמר בלימודי עיצוב תעשייתי ב HIT

 

אם טרם ביקרתם בתערוכה מהרו, היא נסגרת ב 14/10, גלריה פרדיגמה אחד העם 60.

DMY ברלין

 

בתחילת החודש התקיימה תערוכת העיצוב DMY השנתית בברלין. לשמחתי, נטע-לי חברתי המהממת היתה באזור וקפצה לביקור. אני קיבלתי שקית הפתעות והמון תמונות.

אחד מהפרוייקטים המעניינים ששבו את עיני היה Skin Collection של המעצב הצעיר Pepe Heykoop.

Heykoop, מעצב הולנדי המומקם באמסטרדם, יצר את הקולקציה שלו מרהיטים קיימים אותם עטף בשאריות עור. השילוב של החומר והטכניקה שבה בחר לעבוד יצרו סדרה מעניינת ויפה. מומלץ להציץ באתר המעצב ולהתרשם מעבודות נוספות שעשה. 

  צילומים Annemarijne Bax, התמונות לקוחות מאתר המעצב

נשבתי גם בקסמם של הכסאות האלו של המעצבת הגרמניה Milena Krais, מילנה יצרה את סדרת הכסאות Deform בהשראת אי השלמות של הגוף האנושי. קראו את הציטוט הזה של המעצבת ותבינו טוב יותר את הקונספט לסדרה -

‘Deform’ furniture challenges us to question the contradiction of beauty and ugliness and to break with the pressure of pursuing the perfect body,’

  הציטוט והתמונות מכאן

הנה עוד כמה תמונות של דברים שאהבתי, לצערי עדיין לא מצאתי את שמות המעצבים ולכן אין קרדיט… החקירה נמשכת!

ולסיכום, נראה שהיתה תערוכה נפלא. מקווה שבשנה הבאה אוכל לתעד הכל בעצמי… לעוד פרטים על התערוכה הכנסו לאתר הזה. ותודה לנטע-לי על החומר והתמונות!

חלום צלול

 

עכשיו משסיימתי עם ההכנות ואפילו הספקתי לנוח קצת הגיעה העת לכתוב פוסט נוסף. הפעם החלטתי לכתוב אחד שמפרגן לעצמי. משימה מעט מורכבת אך ללא ספק מתבקשת.

הפוסט הזה הוא המקום להודות שמשימת השיווק העצמי היא המשימה הפחות אהובה עליי. מעולם לא הייתי אשת מכירות מצטיינת, ולשווק את מוצריי שלי היא מטלה אף יותר מסובכת עבורי. משיחות שניהלתי בעבר עם קולגות התנחמתי בעובדה שאני לא לבד מול הבעיה, ושמעצבים ויוצרים רבים מתקשים באותו הדבר בדיוק. אבל צרת הרבים הזו לא מנחמת אותי עוד (גם לא את מנהל הבנק שלי).

החיפוש אחר פתרון לבעיית השיווק הביא אותי לשיחה עם גל גאון. גל, מעצב ואדריכל הקים לפני מספר שנים חברה שנקראת טלנטס דיזיין, שמטרתה לפתח לייצר ולשווק עיצוב עכשווי. במסגרתה הוא מלווה מעצבים משלב העיצוב והתכנון, דרך שלב הייצור כשהמטרה העיקרית היא השיווק. בשיחה שניהלנו הסברתי לו שאני מעצבת, וכמעצבת אני עובדת בסטודיו, ממציאה, מפתחת, משרטטת ומתכננת... אבל, את משימת השיווק אני לא עושה. את חלקי ביצעתי ועכשיו תורו של משהו אחר. ואם אפשר שיהיה זה איש שיווק מצטיין. אבל, גל החזיק בדעה אחרת ולשמחתי הוא לא חסך אותה ממני.

לדעתו (בפרשנות חופשית) מעצב צריך להיות מסוגל לעשות גם את משימת השיווק הראשונית (אם בכלל אפשר לקרוא לה משימת שיווק). לאחר שסיים מעצב לייצר את מוצריו, הוא צריך להיות מסוגל לעמוד מאחוריהם, לספר עליהם ועל עצמו ועדיף שיעשה זאת בגאווה ובגאון. מעצב צריך לצאת מהסטודיו, לפגוש קולגות, בעלי חנויות, מעצבי פנים… להסתובב בגלריות להגיע לפתיחות תערוכות, להתחכך להתמנגל ולייצר קשרים חברתיים מקצועיים. וכל זאת לפני ובלי קשר לשיווק מקצועי שייעשה על ידי איש שיווק מומחה.

אחרי שיצאתי מהסטודיו שלו הדברים שהוא אמר החלו לחלחל וחשבתי לעצמי שייתכן שהוא צודק. ייתכן שהשליתי את עצמי כל הזמן הזה. אף אחד לא יתדפק על דלתות הסטודיו שלי אם אף אחד לא ידע שהוא קיים. הקונים לא יצבאו על דלתותיי אם הם לא יחשפו לדברים שלי. ואף גלריה לא תציג אותי אם היא לא תכיר אותי. גם את איש השיווק אצטרך לשכנע שכדאי לו דווקא את המוצרים שלי לשווק. ואז זה הכה בי. נגמרו התירוצים! השיווק צריך להתחיל מבפנים.

מאז הפגישה שלי עם גל עברה יותר משנה. התהליך אמנם ארוך אך נראה שמהרגע שהכרתי בחיוניות השיווק העצמי שלי הדברים נעשים קלים יותר. אפילו הפוסט הזה שעוסק במוצריי שלי נעשה קל יותר לכתיבה…

אז אחרי כל שנכתב, הנה תמונות של המוצרים שלי שנעשו עבור התערוכה בגלריה פריסקופ ומוצגים בה כעת. מקווה שלא תסתפקו בהן ותלכו לראות הכל במציאות!

Gathered - גוף תאורה עשוי קרמיקה ובד

 On Wall Cabinet - ארון על קיר

Wired Lamp - גוף תאורה עשוי חוט חשמל ומחברי כסף טהור, עבודת יד

On wall cabinet #2 

 Tiptoe bench - ספסל עשוי עץ ובד

תערוכה מוצגת עד סוף מאי (28.5) בגלריה פריסקופ - בן יהודה 176 תל אביב.

ב’ - ה’ בין השעות 17:00-20:00, ימים ו’ ושבת 11:00-13:00.