Furniture: making and meaning

 

על אף מזג האוויר האפרורי והגשום (בסוף מאי..) מצאתי בשבוע האחרון עוד סיבה לחיבתי ההולכת ומתחזקת לעיר הזו. שישי, 10.00 בבוקר, אני באודיטוריום במוזיאון ויקטוריה ואלברט ליום הרצאות בנושא ריהוט. מי שמכיר אותי יודע שזה כאילו הוזמן במיוחד בשבילי (ולמרות זאת קניתי כרטיס רק יום לפני).

Furniture: making and meaning

כמובן שקראתי את התוכנייה לפני שהזמנתי כרטיס אבל מודה, לא התעמקתי. קצת התלבטתי למרות שזה ה V&A בסוף שאלתי חברה ללימודים שאחותה עובדת במוזיאון מה היא חושבת, לקנות או לא לקנות. לקנות היא אמרה. חייב להיות טוב. זה ה V&A. השתכנעתי.

ההרצאות של הבוקר היו מעניינות (אחרי הכל זה ה V&A) אבל הרגישו לי כמו חימום. קצת על גלריית הרהיטים החדשה, קצת היסטוריה, כמה רהיטים מהעבר הרחוק, כפפות לבנות כדי לא לגעת בפורנירים, שתי גברות מבוגרות מדברות בנימוס… באמת שהיה מעניין ומעשיר אבל פתאום קצת התייבשתי. ישבתי שם בקהל בין חבורה של חוקרי רהיטים והיסטוריונים מעונבים ומנומסים. והתחלתי לחשוש שהולך להיות דלוח.

אז זהו, שלא. זה ה V&A אחרי הכל!

יום ההרצאות הלך והשתפר וכבר במהלך המושב השני הבנתי שעשיתי נכון כשקניתי כרטיס. החלק השני עסק בחומרים ולמרות שכל הרצאה היתה יחסית קצרה (בין חצי שעה ל 45 דקות) היא העניקה סקירה מעמיקה של חומר. החומר הראשון שנידון היה Shagreen, חומר ששמעתי עליו בעבר אבל לא באמת הכרתי. ההרצאה הסבירה מהו החומר (עור של כריש או חתול ים) ואיך השתמשו בו, הראתה דוגמאות ונגעה גם בשאלות של מוסר שרלוונטיות לשימוש בו היום בשל הכחדות החיות.

אחריו היתה הרצאה על לבידי עץ שהתמקדה בהבדלים שבין Laminated wood ו Plywood. על ההיסטוריה של השימוש בטכניקות האלה וכמובן תרומתם של בני הזוג אימס (איך אפשר בלעדם).

במסגרת הרצאות הצהריים על חומרים, דובר גם על כרסום בעץ באופן ידני ומסורתי לעומת הטכנולוגיה הממוכנת של ימינו. או במילים אחרות איך The CNC killed the craftsmanship.

Cinderella Table - Jeroen Verhoeven

רהיטים עטופים ב Shagreen

ולבסוף הגיע מושב אחר הצהריים שכלל שלושה מעצבים עכשווים Julia Lohmann ,Gareth Neal ו Joris Laarman. כל אחד סיפר על עבודתו (לצערי בקצרה מדיי) ולאחר מכן התקיים דיון מרתק על תהליך העיצוב. ולא סתם אני כותבת מרתק! בסיום הדיון המנחה אתגר את המעצבים בשאלה הניצחת מדוע לדעתם יש צורך בעוד כיסאות בעולם. ללא ספק שאלה שקשה לענות עליה, אך היא מאתגרת במיוחד כשהיא מופנה למעצבים שעוסקים בעיצוב רהיטים. ככה זה בלונדון, הנימוס הוא לא תירוץ לשטחיות!

Joris שהיה מרשים לכל אורך הדיון לא התבלבל וענה -

“Design is like making a story. Why would you want to read another story if you already read one.”

מיותר לציין שלאף אחד מהמעצבים האחרים לא היתה תשובה טובה יותר ובכך הסתיים הדיון. עכשיו רק צריך שתהיה קצת שמש ואוכל לכתוב שלונדון טובה אליי!

Joris Laarman - Bone Furniture

   Julia Lohmann - Flock

 Gareth Neal - Vessels

The Aram Gallery

 

ביום שני האחרון שהיה שמשי וקיצי שכחתי לרגע מהלחץ של הלימודים והמבחנים וניצלתי את הבוקר לביקור הראשון שלי בגלריה ארם. הגלריה שממוקמת באזור ה Covent Garden היא חלק מחנות רהיטים ופרטי עיצוב שמתנשאת על פני שלוש קומות.

התערוכה הנוכחית המוצגת בה Prototypes & Experiments VII היא התערוכה השביעית שמתמקדת בתהליכי עיצוב, באופן בו חושבים המעצבים ובדרך אותה הם עוברים עד הגיעם למוצר מוגמר. התערוכה מציגה פרוטוטייפים, מוקאפים ואובייקטים מאת מעצבים צעירים ומבטיחים וכן מעצבים מוכרים יותר, ובינהם מציג גם דויד אמר שאפשר לומר שהוא משלנו (למרות שהוא חיי כבר למעלה מ 5 שנים בלונדון).

התערוכה קטנה יחסית אך מאפשרת הצצה אל מאחורי הקלעים של עולם היצירה הסבוך והמפותל. באמצעות האובייקטים המוצגים ניתן להתרשם מהחיפוש, מהניסיונות ומהמורכבות הכרוכה בפיתוח מוצר.

ולראשונה בבלוג, תמונות שאני צילמתי!

Concrete Canvas שרפרף מבד ובטון מאת Florian Schmid 

פרוטוטייפים מאת המעצב Simon Hasan שגם מרצה במחלקה שלי ברויאל קולג’

מדפים ושרפרף מאת דויד אמר

התערוכה מציגה עד ה 15 ביוני, אם אתם באזור שווה לבקר גם בגלריה וגם בחנות.

It’s Just an Illusion

 

הסמסטר השלישי שלי ברויאל קולג’ בלונדון התחיל לפני כשבועיים והבריף הנוכחי מרגש אותי כל כך שהייתי חייבת לחלוק אותו איפשהו. מצאתי את המקום המושלם!

כותרת הבריף היא synesthesia והעיסוק הוא בחושים השונים - מגע, ריח, ראייה, שמיעה וטעם כשהמטרה היא לבלבל את החושים, לתעתע אותם או ליצור הקשרים חדשים.

מאחר ולא עידכנתי את הבלוג שנות אור רבות אני אכתוב עוד כמה מילים על הלימודים פה… הבריף ניתן לי במסגרת הפלטפורמה שאליה אני משתייכת - Platform 18. כל תלמיד במחלקה לעיצוב מוצר ברויאל קולג’ בוחר לו מיני קבוצה (פלטפורמה) אליה הוא משתייך. לכל פלטפורמה שני מנחים וכ 15 תלמידים, והיא מתמקדת בעיצוב מהיבטים שונים. Platform 18 שאליה אני משתייכת מתמקדת בתהליכי עיצוב, בעיצוב מונחה חומר ובהיבטים פחות תעשייתים של עיצוב. בדיוק בשבילי!

בבריף הנוכחי החלטתי לעסוק באשליות אופטיות והנה קצת מקורות השראה שאני מקווה שאוכל לצמוח מהם לפרוייקט מעניין.

 

התמונה מאת © Yasuko Furukawa

פרוייקט מעניין שהוצג ממש החודש בפיירה במילנו -   Hanging canvas seating, עוצב על ידי סטודיו יפני שנקרא YOY. הגעתי אליו דרך Yatzer שהציג אותו ברשימת הפרוייקטים המעניינים שהוצגו השנה במילנו. כבוד!

אובייקטים מתעתעים מאת Bomi Park

פרוייקט קליל ומשמח שעוסק בצל, מאת קבוצת העיצוב השוודית Front, גם הוא הוצג במילאנו ב 2008. החלל שבו הם הציגו את מגוון האובייקטים נראה מקסים -

ואיך אפשר לסיים את הפוסט הזה בלי לכתוב על Nendo, שהוא נפלא תמיד אך במיוחד בהקשר הזה. כמה תמונות של אובייקטים שהציג במסגרת תערוכת יחיד שלו Saatchi Gallery ב 2010 - Thin Black Lines. נהדר!

וקצת תמונות של חלל הגלריה, בהחלט מעורר השראה!

מחשבות, הרהורים, ורעיונות יתקבלו בברכה! מקווה לעדכן בקרוב עם תהליך הפיתוח של האובייקטים שעליהם אני עובדת.

הפסקת התרעננות

 

החל מאתמול אני בחופש באופן רשמי. תם הסמסטר הראשון וחג המולד מתקרב בצעדי ענק (ואיתו גם הסיילים..), לונדון מתחילה ללבוש חג והכל מלא בקישוטים, אורות מנצנצים ועצים ירוקים. לצערי כל זה מלווה גם באווירת צרכנות מוגזמת וחסרת פרופרציות, אך(!) זהו הקריסמס הראשון שלי בחו”ל ואני מתכננת להנות ממנו ולחגוג אותו כאילו הייתי נוצריה מבית טוב.

על כל פנים לרגל החופשה והזמן שהתפנה לי התיישבתי לכתוב פוסט. שקלתי לכתוב אחד שייסכם את חווית הסמסטר הראשון אבל, במחשבה שניה, נראה שלבנתיים אסתפק בלחלוק חוויה אחת שהיתה מרעננת במיוחד - פגישה עם המעצב הידוע Kenneth Grange.

קנת’ הוא מעצב מוצר בריטי ואגדי בן 83, והוא בוגר וותיק של הרויאל קולג’ שבו אני לומדת, מדי שנה הוא מוזמן על ידי הקולג’ למפגשי הנחייה אישיים של אחד על אחד עם הסטודנטים. בשל העובדה שהוא מגיע רק למעט ביקורים ייתכן והמפגש שהיה לי איתו היה היחיד. לשמחתי היה מפרה ומעניין ואני מרגישה שמחה בחלקי על שפגשתי אותו. 

אחרי שהצגתי את תיק העבודות שלי ואת הפרוייקטים החדשים עליהם אני שוקדת ניהלנו אני וקנת’ שיחה קלילה על קו התפר שבין עיצוב ופיסול, על האולימפיאדה הבריטית והאדרכילות שנבנתה עבורה ועל מצב העיצוב בישראל. הרגשתי שלראשונה מזה זמן רב שמעתי דעה חדה, וכנה על עיצוב בן זמננו. עמדותיו היו רעננות ומרתקות ונראה שעל אף שהוא נחרץ ומגובש הוא פתוח לנהל שיחה ולתהות על סוגיות שונות בתחומים שונים ביניהם עיצוב, אסתטיקה והשכלה. לקראת הסוף הגענו אפילו לדבר על הקושי שבחיי זוגיות עם מעצב. בעיקר כזה שיש לו דעה על הכל.. ואני כמובן הזדהתי.

את המפגש חתם קנת’ עם אמירה מבודחת ומלאת הומור עצמי על גילו המבוגר ואמר שכששואלים אותו לשלומו הוא עונה שהוא בטוב מאחר שהוא עדיין בצד הטוב של הדשא.

ואני, אני נותרתי עם חומר למחשבה ובעיקר עם התהייה לגבי העובדה שהדבר הכי מרענן שחוויתי במהלך שלושת החודשים שלי בקולג’ הגיע מפיו של מעצב בפנסיה בן 83. ועוד כזה שעסק בעיצוב מכיוון שונה בתכלית מהכיוון שבו אני בוחרת ללכת.

Kenneth Grange האיש והאגדה (והנימוס הבריטי כמובן)

וקצת מפועלו -Chef Food Mixer, Kenwood, 1960  (לאמא שלי יש עדיין אחד כזה בבית שמשרת אותה נאמנה. אמא, אל תזרקי!)

Type 75 Mini Lamp

Kodak Instamatic 33, 1968

איינדהובן, לא מה שחשבתם

 

לפני כשבוע ציינתי חודש שלם של שהייה בלונדון, לקראת המאורע חשבתי לפרסם פוסט מלא חוויות והמלצות עיצוב מקומיות, אך רצה הגורל וקפצתי בספונטניות לביקור בשבוע העיצוב בהולנד. לפיכך ובהתאם לזאת, לפניכם פוסט חוויות והתרשמויות עיצוב מאיינדהובן. היה מפתיע ונפלא כאחד.

הפסטיבל באיינדהובן על אף גילו הצעיר (השנה ה 11 שלו) מצליח לייצר רעש רב סביבו. כשחושבים על איינדהובן ועל הולנד בהקשר של עיצוב אין זה מפתיע. הולנד היא ביתם החם של לא מעט מעצבים וקבוצות עיצוב מרשימות, ביניהן קבוצת העיצוב Droog Design, המעצבת Hella Jongerius, והמעצב נאצ’ו קרבונל. גם את Marcel Wanders ניתן לנכס להם באופן חלקי שכן מקורו בהולנד אך הוא עזב זה מכבר לטובת לונדון.

במקביל לכך איינדהובן מכילה כמה מוסדות אקדמאיים ללימודי עיצוב, הידוע שבהם הוא הדיזיין אקדמי (בו שקלתי גם אני לעשות את התואר השני שלי). המוסד מתהדר בצוות מרצים מרשים, ובין בוגריו נמנים מעצבים בינלאומיים מין השורה הראשונה. מתוך כך קל להבין מדוע איינדהובן נבחרה להיות מוקד ההתרחשות בכל הקשור בעיצוב.

השגשוג של הולנד בתחום העיצוב בשילוב הפרסום הרב שמצליח הפסטיבל לייצר הם שגרמו לי למצוא את עצמי מופתעת. עם הגעתי לאיינדהובן ביום שישי, נרגשת וצמאה לחגיגה, הרגשתי שהגעתי לעיירה אירופאית חביבה קטנה ומנומנמת. הרחובות בה היו כמעט ריקים מאדם והרגשתי בעיר רפאים. מאחר והיה זה יום אחד לפני פתיחת הפסטיבל הנחתי שדברים עוד נתונים לשינוי. אך, להפתעתי הרבה, איינדהובן נותרה מנומנת. גם בימי השיא של הפסטיבל היא הרגישה איטית, שקטה ואדישה לנוכח הפלא העיצובי שנרקם בתוכה ונשזר ברחובותיה. במבט ראשון היה זה מעט מאכזב, אך בבחינה לעומק ושיחה עם מעצבים מקומיים התגלתה תמונה רחבה יותר, לפיה עיצוב לא חייב להיות קרקס הוא יכול להיות גם דרך חיים. באיינדהובן ובהולנד חיים עיצוב כל השנה, הפסטיבל הוא רק הזדמנות לארגן את הסטודיו ולפתוח את הדלתות.

 Work With Me People - Bart Hess הקהל מוזמן לקחת חלק ביצירת טקסטילים  Bart Hess - ככה זה ייראה אם תעזרו לו לסיים…

אף מוקד של הפסטיבל לא הציג חברות מסחריות גדולות ונראה שמסורת זו שמורה בעיקר לשבוע העיצוב במילאנו ודומיו. לעומת זאת היתה בחינה של עולם העיצוב תוך גישה רעננה שנראה שאינה מפחדת לשאול שאלות. העיצוב נבחן ולא הוצג ובשל כך הכל נראה מעט ניסיוני ואקספרימנטלי. אובייקטים רבים שהוצגו בפסטיבל נראו כאילו שנולדו מתוך מחקר של חומר וחיפוש אחר תהליכי יצירה חדשים ולא קונבנציונליים. מעצבים רבים בחרו להראות תהליכים ודרכי ייצור, חלקם אף בחרו שלא להראות מוצרים מוגמרים ובמקומות מסויימים הקהל אף הוזמן לקחת חלק ביצירה. הפסטיבל כולו שם דגש על העשייה ונראה שהוא משמש כמעין זכוכית מגדלת הבוחנת את עולם העיצוב העכשווי ואת מקומו בעתיד.

נותרתי עם השראה רבה והרגשת רעננות אדירה. איינדהובן הצליחה לרגש באמת ולבלוט בעמדתה השונה והייחודית. נראה שהפסטיבל מייצג את חוד החנית ומביא את הבשורה של עולם העיצוב.

  כלי קרמיקה של המעצבת Lenneke Wispelwey 

מוצרים של Ontwerpdue, מתוך Eat Drink Design (מרכז העיר) אחד המוקדים המרתקים ביותר שיש לפסטיבל להציע

Matka Vases של המעצב Pepe Heykoop

הגעתי!

 

ענקית, סואנת, הומה, עמוסה, אפרורית, מגניבה, מלחיצה ומהממת. לונדון מצליחה להכיל את הכל! ואני, אחרי מסע ארוך ומפותל סוף סוף הגעתי.

נחתתי ממש לפני מספר ימים ואני כבר מרגישה שאני כאן חודש. ומצד שני, אני עדיין מתאקלמת, מחפשת לי דירה ומנסה להבין איפה אני, ולאן אני הולכת.

בנתיים, החל מיום שני האחרון חזרתי להיות סטודנטית מין המניין. את צעדיי הראשונים ברויאל קולג’ אני עושה בתחושה שאני אפופה מעטפת חמימה ונעימה של צמר גפן מתוק. המוסד מאורגן למופת וערוך לכל ארוע ולכל סטודנט. השבוע הראשון ללימודים רצוף ארועים אינפורמטיביים וחברתיים הכל במינון טוב ובליווי אלכוהול (איך לא…). אחרי מספר ימים כאלו אני מוצאת שאני מרגישה שהגעתי לגן עדן, גן העדן של המכללות. אני מודה שזה נשמע מוזר, אבל זה פשוט כך.

אחד הפלוסים הנהדרים שמביא איתו הקולג’ ושהיה חסר לי עוד בתואר הראשון הוא אזור עבודה משלי לכל אורך השנה. אז כעת, בתור סטודנטית גאה ברויאל קולג’ אני מומקמת בשולחן שלי בקומה השמינית עם נוף להייד פארק!

ועם כל ההטבות הגיעה גם המטלה הראשונה.. התרגיל הראשון שאצטרך להגיש בעוד כשבועיים עוסק בגוף האנושי ומטרתו היא להעצים את הגוף לעשות משהו שהוא לא מסוגל לעשות. מאתגר בהחלט!

אז במקום לדחות את הקץ עליי לסור מיד לספר הסקיצות ולהתחיל להניע איזשהו פרוייקט בנושא. לא אסיים בלי תירוץ לכמה תמונות.. ואשאיר אתכם עם רשמים קצרים מפסטיבל העיצוב שהתקיים פה עד שבוע שעבר, ה London Design Festival. תפסתי אותו ממש ביומו האחרון אך עדיין הצלחתי להתרשם.

פרוייקט שמאוד הרשים אותי הוא Ray - גוף תאורה יפהפה ופשוט, נטול התחכמוית או גינונים, של המעצבת Kristine Five Melvær הנורבגית, שהוצג במסגרת ביתן עיצוב נורווגי.

Gravity Stool הוא פרוייקט שנולד מתוך מחקר ושילוב של מיגנוט וגרביטציה. שייך ל Jolan van der Wiel, מעצב הולנדי צעיר. שמעתי שהוא גם זכה בתחרות המעצבים הצעירים שהתקיימה השנה בקלן במסגרת התערוכה IMM Cologne. כבוד!

הצצה לתהליך העשייה, ולאלה מכם שזה מעניין אותם שווה לראות את הסרטון הזה - 

אמשיך לעדכן בקרוב ובנתיים ד”ש מלונדון ומהמלכה..

הארכיטקט והציירת

 

לפני מספר שבועות במסגרת פסטיבל דוקאביב ראיתי את הסרט החדש Eames - The Architect and The Painter. הסרט מתעד את פועלם וחייהם של בני הזוג אימס שחלקו זוגיות וקריירה ועבדו יחד במשך 4 עשורים בתחומי עיצוב, אדריכלות וקולנוע. הסרט סוקר את עבודתם לאורך השנים ואת התנהלותם בסטודיו, ומספר את סיפורם האישי. ומעל הכל מנסה למצות את תמהיל ההצלחה שלהם, זו שהפכה אותם לגיבורי תרבות אל זמניים.

צ’ארלס וריי אימס נצרבו זה מכבר כאייקונים של העיצוב המודרני. היום במבט לאחור נראה שבעבודתם הם הגדירו את תפקידו וחשיבותו של המעצב וקבעו ערכים חדשים של אסטתיקה, תחכום ופשטות שהשתלבו כולם יחד בהרמוניה מופלאה. דווקא בשל ההנחה המוקדמת שאנו גדלים לתוכה, לפיה חייהם התנהלו על מי מנוחות, מעניין להחשף באמצעות הסרט לתמונה מלאה וכוללת של חיים ויצירה שלא היו מושלמים או קלים כמו שהושלנו לחשוב.

הסרט מספר את סיפורם הטומן בחובו לא רק את ההצלחות של בני הזוג אלא גם את הפגמים, הכשלונות והקשיים שחוו בדרכם המקצועית ובחייהם הפרטיים. באמצעות קטעי וידאו וראיונות שלהם, ושל אלה שהקיפו אותם, מתקבלת תמונה רחבה יותר שחושפת פנים נוספים בהתפתחותם ובדרך שעברו.

מרגש לראות את הניצוץ בעיני המתראיינים כאשר הם מספרים על בני הזוג, על התנהלותם כזוג יוצרים, על האיזון ושיתוף הפעולה ביניהם ועל התנהלותם הלא שיגרתית בסטודיו. אנשים שעבדו עימם בעבר מספרים על סביבת עבודה יצירתית, נעימה, ובעיקר מאפשרת, שהתנהלה באופן לא פורמלי נטול רוטינות וכללים. הסטודיו מתואר כמעין מגרש משחקים או קרקס. סביבת עבודה שלא דמתה לשום מקום אחר ודווקא בשל כך אפשרה להם לפרוץ גבולות וליצור פרוייקטים מרתקים.

הסיפור המעניין והמפתיע ביותר בסרט הוא הסיפור מאחורי הכיסא המפורסם שלימים הפך קלאסיקה עיצובית וסיפור הצלחה מסחרי, תחילת דרכו של הכסא כך מסתבר היתה בכישלון. ההתעקשות על פיתוח הכסא על אף שנכשל טכנולוגית בגלגולו הראשוני, הגורל ששלח את צ’ארלס למלחמה, הסקת המסקנות והשינוי בגישה העיצובית הם שהביאו בסופו של דבר למציאת הפתרון והפכו אותו לסיפור ההצלחה שאנו מכירים כיום.

הסרט עשוי היטב, מעניין ובעיקר מעורר השראה! מומלץ בחום.

מימון, מלגות ושאר ירקות

 

השבועות האחרונים עוברים עליי בחיפושי מלגות ואפשרויות מימון לתואר השני היוקרתי והיקר ברויאל קולג’ שבלונדון. מה שאומר שימיי מתאפיינים בשיטוטי אינטרנט אינסופיים, כתיבת מיילים ושאר בירוקרטיות לא נעימות. במקביל אני נמנעת מלהקדיש זמן כלשהו לעיצוב. ללא ספק תקופה אפורה, מבאסת ומורכבת בחיי.

הטריטוריה הלא מוכרת והלא נעימה של חיפוש מימון, ההתמודדות עם העובדה שקפצתי למים של התואר השני מהר מדיי ובלי כל גלגלי הצלה ובעיקר הפחד שלא אמצא מימון ושאאלץ לוותר על כל העניין, כל אלו מערערים כעת את הקונספט של הגשמת חלום התואר השני ומאיימים להרוס כל חלקה טובה.

בימים האחרונים התחלתי לקבל תשובות שליליות ויחד עם האנרגיה השלילית שלהן אני מרגישה שהזמן הולך ואוזל. לאט מתחיל לנקר לו הפחד שלמרות כל המאמצים שהשקעתי, למרות שאזרתי אומץ, שהגשתי, שנסעתי ושהתקבלתי… למרות כל אלו ייתכן שלא אצליח להשלים את המשימה ולטוס לי לתואר שני.

ואז…?  אז מה יהיה?

את כל ההרהורים האלו אני הודפת בעיקשות כל לילה בעודי מגייסת כוחות ליום המחר. משכנעת את עצמי לא לראות את התמונה המלאה והמורכבת, ולהתמקד רק במייל הבא שאני צריכה לשלוח. ואמן שיהיה זה המייל שיצליח לשכנע את הקורא בצד השני לעזור לי.

זה הזמן לתעל את האנרגיות ולנצל גם את הבלוג למטרת גיוס הכספים.. אז, אם אתם מכירים דרך לקשר אותי לאיזה מיליונר, מיליארדר או נדבן כלשהו אנא הפנו אותי אליו כדי שאוכל לספר לו על מר גורלי ועל קשיי המרובים ומעל הכל על תושייתי וכשרוני שצריכים עוד לפרוץ אי שם בניכר, אחרי הכל יום אחד אני מקווה להחזיר את הצבע לחיי, להיות מעצבת גדולה וגם להתפרנס מכך בכבוד. (הפנייה מיועדת לנדבנים ונדבניות כאחד!).

עד אז, אשאיר אתכם עם תמונות ופרוייקטים שנתנו לי השראה בשבועות האחרונים..

 

במקרה בעודי חולפת על פני בלוגים רבים של עיצוב אפנה ואמנות הגעתי אל הצייר Paul Davies ומצאתי שני ציורים שלו שמצאו חן בעיני במיוחד. באתר שלו הוא מספר שציוריו עוסקים בעיקר במערכת היחסים שבין הבנוי והלא בנוי שסביבנו.

הציורים שלו מצאו חן בעיני במיוחד אולי גם בזכות העובדה שהם מזכירים לי את העבודות של מיכל גבע שותפתי לסטודיו.

את התמונה הזו מצאתי בבלוג Bloesem Living שמגדיר את עצמו כמקור של יופי והשראה. שווה הצצה! המנורה שבתמונה היא של המעצב Jos Kranen אבל אני חייבת להודות שבחרתי אותה דווקא בגלל הכסא הקלאסי של בני הזוג אימס ובזכות שידת המגירות הגאונית של שי אלקלעי, פה בוראיציה צבעונית יפה במיוחד.

תמונה מתוך האתר של ferm LIVING - חברה דנית שעוסקת בעיצוב אביזרים לבית עם נגיעות גרפיות.

 

בין כל הטאבים הרבים שפתוחים לי על המסך אני נאלצת להודות שאני כבר לא זוכרת איך הגעתי לאתר POKETO שבו מצאתי את הצלחת היפיפיה הזו. אך לשמחתי ואני מקווה שגם לשמחתכם(!) עשיתי חיפוש ל Marco Cibola המעצב שעיצב אותה והאתר שלו מלא בעבודות יפות ומעוררות השראה.

 

המנורות שבתמונה הן של Studio WM שמורכב משני מעצבים שחברו יחד מיד לאחר סיום לימודיהם ב Design Academy באיינדהובן. הסטודיו שלהם ממוקם ברוטרדם והם עוסקים בריהוט ותאורה. השנה הם הציגו את המנורות האלו ב Ventura Lambrate במילאנו. ככה זה כשמעצבים באירופה…

גם המעצב Phil Cuttance הציג השנה במילאנו במסגרת פרוייקט שנקרא the front room ושאיגד בתוכו מספר מעצבים (גם באתר הפרוייקט שווה לבקר). את הואזות האלו Phil Cuttance מייצר באופן ידני בשימוש של שרף שהוא שופך לתוך תבנית מתפרקת שעשויה מיריעת פלסטיק (אותה הוא מכין במו ידיו באמצעות סכין יפנית וסרגל!).

הגעתי אליו דרך אוריה (תלמיד לשעבר), ואני ממליצה לבקר באתר שלו ולראות את הסרטון שמדגים את תהליך הייצור, בעיני זה החלק המעניין ביותר.

ולסיכום עבודה של Saša Antić שמצאתי אחרי חיטוט מעמיק ונעים באתר שלו, אני חייבת להודות שאני לא לגמרי מבינה מה אני רואה פה… זה צילום? זו הדמיה? זה משולב עם פוטושופ..? מה קורה פה עם האוכל..? והאם הוא טעים..?

התמונה לא לוותה בטקסט לפיכך נותרתי תוהה. בכל אופן יש לו יופי של צילומים וגם האתר שלו שווה ביקור. ואם טרם השתכנעתם אז הנה גם ציטוט שלו -

“Creativity is inventing, experimenting, growing, taking risks, breaking rules, making mistakes; and most importantly, having fun- that´s really what it´s all about.”

ואחרי כל זה נותר לי רק לאחל שתגיע לה מהר תקופה אפורה פחות, שתחזור היצירה לחיי ושתנחת עליי מלגת לימודים מלאה ומשמחת! לשנה הבאה באנגליה הבנויה. אמן!

*התמונות לקוחות ממקומות שונים, לחיצה על כל תמונה תיקח אתכם אל המקור.