It’s Just an Illusion

 

הסמסטר השלישי שלי ברויאל קולג’ בלונדון התחיל לפני כשבועיים והבריף הנוכחי מרגש אותי כל כך שהייתי חייבת לחלוק אותו איפשהו. מצאתי את המקום המושלם!

כותרת הבריף היא synesthesia והעיסוק הוא בחושים השונים - מגע, ריח, ראייה, שמיעה וטעם כשהמטרה היא לבלבל את החושים, לתעתע אותם או ליצור הקשרים חדשים.

מאחר ולא עידכנתי את הבלוג שנות אור רבות אני אכתוב עוד כמה מילים על הלימודים פה… הבריף ניתן לי במסגרת הפלטפורמה שאליה אני משתייכת - Platform 18. כל תלמיד במחלקה לעיצוב מוצר ברויאל קולג’ בוחר לו מיני קבוצה (פלטפורמה) אליה הוא משתייך. לכל פלטפורמה שני מנחים וכ 15 תלמידים, והיא מתמקדת בעיצוב מהיבטים שונים. Platform 18 שאליה אני משתייכת מתמקדת בתהליכי עיצוב, בעיצוב מונחה חומר ובהיבטים פחות תעשייתים של עיצוב. בדיוק בשבילי!

בבריף הנוכחי החלטתי לעסוק באשליות אופטיות והנה קצת מקורות השראה שאני מקווה שאוכל לצמוח מהם לפרוייקט מעניין.

 

התמונה מאת © Yasuko Furukawa

פרוייקט מעניין שהוצג ממש החודש בפיירה במילנו -   Hanging canvas seating, עוצב על ידי סטודיו יפני שנקרא YOY. הגעתי אליו דרך Yatzer שהציג אותו ברשימת הפרוייקטים המעניינים שהוצגו השנה במילנו. כבוד!

אובייקטים מתעתעים מאת Bomi Park

פרוייקט קליל ומשמח שעוסק בצל, מאת קבוצת העיצוב השוודית Front, גם הוא הוצג במילאנו ב 2008. החלל שבו הם הציגו את מגוון האובייקטים נראה מקסים -

ואיך אפשר לסיים את הפוסט הזה בלי לכתוב על Nendo, שהוא נפלא תמיד אך במיוחד בהקשר הזה. כמה תמונות של אובייקטים שהציג במסגרת תערוכת יחיד שלו Saatchi Gallery ב 2010 - Thin Black Lines. נהדר!

וקצת תמונות של חלל הגלריה, בהחלט מעורר השראה!

מחשבות, הרהורים, ורעיונות יתקבלו בברכה! מקווה לעדכן בקרוב עם תהליך הפיתוח של האובייקטים שעליהם אני עובדת.

הפסקת התרעננות

 

החל מאתמול אני בחופש באופן רשמי. תם הסמסטר הראשון וחג המולד מתקרב בצעדי ענק (ואיתו גם הסיילים..), לונדון מתחילה ללבוש חג והכל מלא בקישוטים, אורות מנצנצים ועצים ירוקים. לצערי כל זה מלווה גם באווירת צרכנות מוגזמת וחסרת פרופרציות, אך(!) זהו הקריסמס הראשון שלי בחו”ל ואני מתכננת להנות ממנו ולחגוג אותו כאילו הייתי נוצריה מבית טוב.

על כל פנים לרגל החופשה והזמן שהתפנה לי התיישבתי לכתוב פוסט. שקלתי לכתוב אחד שייסכם את חווית הסמסטר הראשון אבל, במחשבה שניה, נראה שלבנתיים אסתפק בלחלוק חוויה אחת שהיתה מרעננת במיוחד - פגישה עם המעצב הידוע Kenneth Grange.

קנת’ הוא מעצב מוצר בריטי ואגדי בן 83, והוא בוגר וותיק של הרויאל קולג’ שבו אני לומדת, מדי שנה הוא מוזמן על ידי הקולג’ למפגשי הנחייה אישיים של אחד על אחד עם הסטודנטים. בשל העובדה שהוא מגיע רק למעט ביקורים ייתכן והמפגש שהיה לי איתו היה היחיד. לשמחתי היה מפרה ומעניין ואני מרגישה שמחה בחלקי על שפגשתי אותו. 

אחרי שהצגתי את תיק העבודות שלי ואת הפרוייקטים החדשים עליהם אני שוקדת ניהלנו אני וקנת’ שיחה קלילה על קו התפר שבין עיצוב ופיסול, על האולימפיאדה הבריטית והאדרכילות שנבנתה עבורה ועל מצב העיצוב בישראל. הרגשתי שלראשונה מזה זמן רב שמעתי דעה חדה, וכנה על עיצוב בן זמננו. עמדותיו היו רעננות ומרתקות ונראה שעל אף שהוא נחרץ ומגובש הוא פתוח לנהל שיחה ולתהות על סוגיות שונות בתחומים שונים ביניהם עיצוב, אסתטיקה והשכלה. לקראת הסוף הגענו אפילו לדבר על הקושי שבחיי זוגיות עם מעצב. בעיקר כזה שיש לו דעה על הכל.. ואני כמובן הזדהתי.

את המפגש חתם קנת’ עם אמירה מבודחת ומלאת הומור עצמי על גילו המבוגר ואמר שכששואלים אותו לשלומו הוא עונה שהוא בטוב מאחר שהוא עדיין בצד הטוב של הדשא.

ואני, אני נותרתי עם חומר למחשבה ובעיקר עם התהייה לגבי העובדה שהדבר הכי מרענן שחוויתי במהלך שלושת החודשים שלי בקולג’ הגיע מפיו של מעצב בפנסיה בן 83. ועוד כזה שעסק בעיצוב מכיוון שונה בתכלית מהכיוון שבו אני בוחרת ללכת.

Kenneth Grange האיש והאגדה (והנימוס הבריטי כמובן)

וקצת מפועלו -Chef Food Mixer, Kenwood, 1960  (לאמא שלי יש עדיין אחד כזה בבית שמשרת אותה נאמנה. אמא, אל תזרקי!)

Type 75 Mini Lamp

Kodak Instamatic 33, 1968

איינדהובן, לא מה שחשבתם

 

לפני כשבוע ציינתי חודש שלם של שהייה בלונדון, לקראת המאורע חשבתי לפרסם פוסט מלא חוויות והמלצות עיצוב מקומיות, אך רצה הגורל וקפצתי בספונטניות לביקור בשבוע העיצוב בהולנד. לפיכך ובהתאם לזאת, לפניכם פוסט חוויות והתרשמויות עיצוב מאיינדהובן. היה מפתיע ונפלא כאחד.

הפסטיבל באיינדהובן על אף גילו הצעיר (השנה ה 11 שלו) מצליח לייצר רעש רב סביבו. כשחושבים על איינדהובן ועל הולנד בהקשר של עיצוב אין זה מפתיע. הולנד היא ביתם החם של לא מעט מעצבים וקבוצות עיצוב מרשימות, ביניהן קבוצת העיצוב Droog Design, המעצבת Hella Jongerius, והמעצב נאצ’ו קרבונל. גם את Marcel Wanders ניתן לנכס להם באופן חלקי שכן מקורו בהולנד אך הוא עזב זה מכבר לטובת לונדון.

במקביל לכך איינדהובן מכילה כמה מוסדות אקדמאיים ללימודי עיצוב, הידוע שבהם הוא הדיזיין אקדמי (בו שקלתי גם אני לעשות את התואר השני שלי). המוסד מתהדר בצוות מרצים מרשים, ובין בוגריו נמנים מעצבים בינלאומיים מין השורה הראשונה. מתוך כך קל להבין מדוע איינדהובן נבחרה להיות מוקד ההתרחשות בכל הקשור בעיצוב.

השגשוג של הולנד בתחום העיצוב בשילוב הפרסום הרב שמצליח הפסטיבל לייצר הם שגרמו לי למצוא את עצמי מופתעת. עם הגעתי לאיינדהובן ביום שישי, נרגשת וצמאה לחגיגה, הרגשתי שהגעתי לעיירה אירופאית חביבה קטנה ומנומנמת. הרחובות בה היו כמעט ריקים מאדם והרגשתי בעיר רפאים. מאחר והיה זה יום אחד לפני פתיחת הפסטיבל הנחתי שדברים עוד נתונים לשינוי. אך, להפתעתי הרבה, איינדהובן נותרה מנומנת. גם בימי השיא של הפסטיבל היא הרגישה איטית, שקטה ואדישה לנוכח הפלא העיצובי שנרקם בתוכה ונשזר ברחובותיה. במבט ראשון היה זה מעט מאכזב, אך בבחינה לעומק ושיחה עם מעצבים מקומיים התגלתה תמונה רחבה יותר, לפיה עיצוב לא חייב להיות קרקס הוא יכול להיות גם דרך חיים. באיינדהובן ובהולנד חיים עיצוב כל השנה, הפסטיבל הוא רק הזדמנות לארגן את הסטודיו ולפתוח את הדלתות.

 Work With Me People - Bart Hess הקהל מוזמן לקחת חלק ביצירת טקסטילים  Bart Hess - ככה זה ייראה אם תעזרו לו לסיים…

אף מוקד של הפסטיבל לא הציג חברות מסחריות גדולות ונראה שמסורת זו שמורה בעיקר לשבוע העיצוב במילאנו ודומיו. לעומת זאת היתה בחינה של עולם העיצוב תוך גישה רעננה שנראה שאינה מפחדת לשאול שאלות. העיצוב נבחן ולא הוצג ובשל כך הכל נראה מעט ניסיוני ואקספרימנטלי. אובייקטים רבים שהוצגו בפסטיבל נראו כאילו שנולדו מתוך מחקר של חומר וחיפוש אחר תהליכי יצירה חדשים ולא קונבנציונליים. מעצבים רבים בחרו להראות תהליכים ודרכי ייצור, חלקם אף בחרו שלא להראות מוצרים מוגמרים ובמקומות מסויימים הקהל אף הוזמן לקחת חלק ביצירה. הפסטיבל כולו שם דגש על העשייה ונראה שהוא משמש כמעין זכוכית מגדלת הבוחנת את עולם העיצוב העכשווי ואת מקומו בעתיד.

נותרתי עם השראה רבה והרגשת רעננות אדירה. איינדהובן הצליחה לרגש באמת ולבלוט בעמדתה השונה והייחודית. נראה שהפסטיבל מייצג את חוד החנית ומביא את הבשורה של עולם העיצוב.

  כלי קרמיקה של המעצבת Lenneke Wispelwey 

מוצרים של Ontwerpdue, מתוך Eat Drink Design (מרכז העיר) אחד המוקדים המרתקים ביותר שיש לפסטיבל להציע

Matka Vases של המעצב Pepe Heykoop

הגעתי!

 

ענקית, סואנת, הומה, עמוסה, אפרורית, מגניבה, מלחיצה ומהממת. לונדון מצליחה להכיל את הכל! ואני, אחרי מסע ארוך ומפותל סוף סוף הגעתי.

נחתתי ממש לפני מספר ימים ואני כבר מרגישה שאני כאן חודש. ומצד שני, אני עדיין מתאקלמת, מחפשת לי דירה ומנסה להבין איפה אני, ולאן אני הולכת.

בנתיים, החל מיום שני האחרון חזרתי להיות סטודנטית מין המניין. את צעדיי הראשונים ברויאל קולג’ אני עושה בתחושה שאני אפופה מעטפת חמימה ונעימה של צמר גפן מתוק. המוסד מאורגן למופת וערוך לכל ארוע ולכל סטודנט. השבוע הראשון ללימודים רצוף ארועים אינפורמטיביים וחברתיים הכל במינון טוב ובליווי אלכוהול (איך לא…). אחרי מספר ימים כאלו אני מוצאת שאני מרגישה שהגעתי לגן עדן, גן העדן של המכללות. אני מודה שזה נשמע מוזר, אבל זה פשוט כך.

אחד הפלוסים הנהדרים שמביא איתו הקולג’ ושהיה חסר לי עוד בתואר הראשון הוא אזור עבודה משלי לכל אורך השנה. אז כעת, בתור סטודנטית גאה ברויאל קולג’ אני מומקמת בשולחן שלי בקומה השמינית עם נוף להייד פארק!

ועם כל ההטבות הגיעה גם המטלה הראשונה.. התרגיל הראשון שאצטרך להגיש בעוד כשבועיים עוסק בגוף האנושי ומטרתו היא להעצים את הגוף לעשות משהו שהוא לא מסוגל לעשות. מאתגר בהחלט!

אז במקום לדחות את הקץ עליי לסור מיד לספר הסקיצות ולהתחיל להניע איזשהו פרוייקט בנושא. לא אסיים בלי תירוץ לכמה תמונות.. ואשאיר אתכם עם רשמים קצרים מפסטיבל העיצוב שהתקיים פה עד שבוע שעבר, ה London Design Festival. תפסתי אותו ממש ביומו האחרון אך עדיין הצלחתי להתרשם.

פרוייקט שמאוד הרשים אותי הוא Ray - גוף תאורה יפהפה ופשוט, נטול התחכמוית או גינונים, של המעצבת Kristine Five Melvær הנורבגית, שהוצג במסגרת ביתן עיצוב נורווגי.

Gravity Stool הוא פרוייקט שנולד מתוך מחקר ושילוב של מיגנוט וגרביטציה. שייך ל Jolan van der Wiel, מעצב הולנדי צעיר. שמעתי שהוא גם זכה בתחרות המעצבים הצעירים שהתקיימה השנה בקלן במסגרת התערוכה IMM Cologne. כבוד!

הצצה לתהליך העשייה, ולאלה מכם שזה מעניין אותם שווה לראות את הסרטון הזה - 

אמשיך לעדכן בקרוב ובנתיים ד”ש מלונדון ומהמלכה..