פוסט עדכון

 

אז קצת חדשות!

אני בלונדון כבר שנה, שמונה חודשים ויומיים בערך. ועדיין מרגישה שאני מתאקלמת. וכן לכל מי שתוהה לדעתי היאוש פה יותר נוח.
לא כתבתי פוסט בבלוג כבר חמישה חודשים ועשרים ושמונה ימים! למה?! לא הצלחתי להסביר גם לעצמי. אני כבר לא כותבת כמו פעם, אולי בגלל שיש פה יותר מדיי התרחשויות והכל זז בקצב אחר.

עד לא מזמן הייתי סטודנטית ברויאל קולג' אוף ארט, שהוא אכן בית ספר נהדר אך לחלוטין לא שווה את הסכומים האסטרונומיים שהסטודנטים הזרים נדרשים לשלם. עכשיו אני בשנת הפסקה ומי יודע אם אשוב.

עדכנתי את האתר ופתחתי לינקדין אז תעשו איתי נטוורקיטנג.

שלשום ביקרתי בשבוע העיצוב של קלרקנוול ולא יצאתי עם הרבה השראה לצערי. אבל כן נותרתי עם מספר תהיות! אני לא מבינה למה לפסטיבל של שלושה ימים קוראים שבוע. וגם, למה יש שבוע העיצוב של קרקנוול במאי ושבוע העיצוב של לונדון בספטמבר כששניהם מתקיימים בלונדון.. ובעיקר נזכרתי שוב שהמילה עיצוב מסופחת היום לכך הרבה דברים שלפעמים קשה להבין למה בעצם מתכוונים כשאומרים עיצוב.

הנה כמה תמונות (שלא קשורות לכלום חוץ מלמצב הרוח שלי) כי פוסט בלי תמונות זה לא שווה.

בימים אלו אני עובדת על אגרטל מבד כי חיים בלי עיצוב זה גם לא שווה. מתישהו בקרוב יהיו תמונות של המוצר הסופי. להתראות וביי.

 

לחיצה על כל תמונה תקשר למקור ממנו היא נלקחה.

Inspiring London

 

השבועות האחרונים היו מלאים בארועים מעוררי השראה! לונדון לא מאכזבת בכל הנוגע לתרבות (מזג אוויר זה כבר סיפור אחר..).

ביקור בתערוכה המצויינת של הנרי מור ופרנסיס בייקון ב Ashmolean Museum שבאוקספורד.

Henry Moore working on Atom Piece, mid-1960s

צפייה בתוכנית Imagine של ה BBC שאחד הפרקים שלה עסק בקרמיקאי והסופר אדמונד דה ואל. מומלץ בחום! (בעיקר לחובבי קרמיקה ועיצוב אבל כמובן לא רק). אומרים שגם הספר “הארנבת עם עיני הענבר” מצויין, טרם קראתי אבל אני בדרך.

Edmund De Waal

Chroma מופע בלט ברויאל אופרה. 30 דקות של עונג צרוף. פשוט, יפה ומעורר השראה. לרגע הצטערתי שלא בחרתי בריקוד כקריירה.

Chroma at the Royal Opera House

וכאילו כל זה לא הספיק לי, מצאתי את עצמי שוב משוטטת בעולם הבלוגים והגעתי להתמונה הזו ב color collective אחד הבלוגים האהובים עליי.

  

שיהיה שבוע טוב!

Furniture: making and meaning

 

על אף מזג האוויר האפרורי והגשום (בסוף מאי..) מצאתי בשבוע האחרון עוד סיבה לחיבתי ההולכת ומתחזקת לעיר הזו. שישי, 10.00 בבוקר, אני באודיטוריום במוזיאון ויקטוריה ואלברט ליום הרצאות בנושא ריהוט. מי שמכיר אותי יודע שזה כאילו הוזמן במיוחד בשבילי (ולמרות זאת קניתי כרטיס רק יום לפני).

Furniture: making and meaning

כמובן שקראתי את התוכנייה לפני שהזמנתי כרטיס אבל מודה, לא התעמקתי. קצת התלבטתי למרות שזה ה V&A בסוף שאלתי חברה ללימודים שאחותה עובדת במוזיאון מה היא חושבת, לקנות או לא לקנות. לקנות היא אמרה. חייב להיות טוב. זה ה V&A. השתכנעתי.

ההרצאות של הבוקר היו מעניינות (אחרי הכל זה ה V&A) אבל הרגישו לי כמו חימום. קצת על גלריית הרהיטים החדשה, קצת היסטוריה, כמה רהיטים מהעבר הרחוק, כפפות לבנות כדי לא לגעת בפורנירים, שתי גברות מבוגרות מדברות בנימוס… באמת שהיה מעניין ומעשיר אבל פתאום קצת התייבשתי. ישבתי שם בקהל בין חבורה של חוקרי רהיטים והיסטוריונים מעונבים ומנומסים. והתחלתי לחשוש שהולך להיות דלוח.

אז זהו, שלא. זה ה V&A אחרי הכל!

יום ההרצאות הלך והשתפר וכבר במהלך המושב השני הבנתי שעשיתי נכון כשקניתי כרטיס. החלק השני עסק בחומרים ולמרות שכל הרצאה היתה יחסית קצרה (בין חצי שעה ל 45 דקות) היא העניקה סקירה מעמיקה של חומר. החומר הראשון שנידון היה Shagreen, חומר ששמעתי עליו בעבר אבל לא באמת הכרתי. ההרצאה הסבירה מהו החומר (עור של כריש או חתול ים) ואיך השתמשו בו, הראתה דוגמאות ונגעה גם בשאלות של מוסר שרלוונטיות לשימוש בו היום בשל הכחדות החיות.

אחריו היתה הרצאה על לבידי עץ שהתמקדה בהבדלים שבין Laminated wood ו Plywood. על ההיסטוריה של השימוש בטכניקות האלה וכמובן תרומתם של בני הזוג אימס (איך אפשר בלעדם).

במסגרת הרצאות הצהריים על חומרים, דובר גם על כרסום בעץ באופן ידני ומסורתי לעומת הטכנולוגיה הממוכנת של ימינו. או במילים אחרות איך The CNC killed the craftsmanship.

Cinderella Table - Jeroen Verhoeven

רהיטים עטופים ב Shagreen

ולבסוף הגיע מושב אחר הצהריים שכלל שלושה מעצבים עכשווים Julia Lohmann ,Gareth Neal ו Joris Laarman. כל אחד סיפר על עבודתו (לצערי בקצרה מדיי) ולאחר מכן התקיים דיון מרתק על תהליך העיצוב. ולא סתם אני כותבת מרתק! בסיום הדיון המנחה אתגר את המעצבים בשאלה הניצחת מדוע לדעתם יש צורך בעוד כיסאות בעולם. ללא ספק שאלה שקשה לענות עליה, אך היא מאתגרת במיוחד כשהיא מופנה למעצבים שעוסקים בעיצוב רהיטים. ככה זה בלונדון, הנימוס הוא לא תירוץ לשטחיות!

Joris שהיה מרשים לכל אורך הדיון לא התבלבל וענה -

“Design is like making a story. Why would you want to read another story if you already read one.”

מיותר לציין שלאף אחד מהמעצבים האחרים לא היתה תשובה טובה יותר ובכך הסתיים הדיון. עכשיו רק צריך שתהיה קצת שמש ואוכל לכתוב שלונדון טובה אליי!

Joris Laarman - Bone Furniture

   Julia Lohmann - Flock

 Gareth Neal - Vessels

The Aram Gallery

 

ביום שני האחרון שהיה שמשי וקיצי שכחתי לרגע מהלחץ של הלימודים והמבחנים וניצלתי את הבוקר לביקור הראשון שלי בגלריה ארם. הגלריה שממוקמת באזור ה Covent Garden היא חלק מחנות רהיטים ופרטי עיצוב שמתנשאת על פני שלוש קומות.

התערוכה הנוכחית המוצגת בה Prototypes & Experiments VII היא התערוכה השביעית שמתמקדת בתהליכי עיצוב, באופן בו חושבים המעצבים ובדרך אותה הם עוברים עד הגיעם למוצר מוגמר. התערוכה מציגה פרוטוטייפים, מוקאפים ואובייקטים מאת מעצבים צעירים ומבטיחים וכן מעצבים מוכרים יותר, ובינהם מציג גם דויד אמר שאפשר לומר שהוא משלנו (למרות שהוא חיי כבר למעלה מ 5 שנים בלונדון).

התערוכה קטנה יחסית אך מאפשרת הצצה אל מאחורי הקלעים של עולם היצירה הסבוך והמפותל. באמצעות האובייקטים המוצגים ניתן להתרשם מהחיפוש, מהניסיונות ומהמורכבות הכרוכה בפיתוח מוצר.

ולראשונה בבלוג, תמונות שאני צילמתי!

Concrete Canvas שרפרף מבד ובטון מאת Florian Schmid 

פרוטוטייפים מאת המעצב Simon Hasan שגם מרצה במחלקה שלי ברויאל קולג’

מדפים ושרפרף מאת דויד אמר

התערוכה מציגה עד ה 15 ביוני, אם אתם באזור שווה לבקר גם בגלריה וגם בחנות.

Let There Be Light

 

ישורת אחרונה של שנת הלימודים הנוכחית, והימים שלי הולכים ונעשים עמוסים יותר ויותר (מי חשב שזה בכלל אפשרי). בין עבודה על הבריף החדש והרבה הכנות לקראת המבחנים הקרבים אני מנסה לדחוס עוד כמה דברים לסדר היום שלי, סידורים, עבודה, חיפוש מלגות, וכמובן ניסיונות בלתי פוסקים להנות מהשפע התרבותי שללונדון יש להציע. השבוע כמעט הצלחתי לבלוע הכל ורגע לפני שנסגרה הספקתי לבקר בתערוכת האור המופלאה בגלריית הייוורד - The Light Show.

נכון לכתיבת שורות אלו ההכרטיסים כולם אזלו, על אף שהתערוכה הוארכה בשבועיים (מציגה עד ה 6.5.13). מזל שנערכתי מראש והצטיידתי בשני כרטיסים לי ולקירסי חברתי הפינית לספסל הלימודים. וכך, באמצע היום, בין שיופים בסדנא לבין הרצאות, ברחנו ל Southbank Centre ונהננו מאתנחתא תרבותית ומהמון השראה. 

התערוכה הציעה חוויה חושית מאוד אינטנסיבית שנראה שלא אצליח להעביר בתמונות ובמילים. כמובן שאנסה בכל זאת כי אי אפשר אחרת.. קיוויתי להתגאות בתמונות משלי לפוסט הזה, אך לצערי, למרות שהצטיידתי במצלמה החדשה שלי אסור היה לצלם כלל בשטח התערוכה. זה לא מנע ממני למצוא תמונות מרהיבות ברחבי האינטרנט האינסופיים.

Leo Villareal 

Anthony Mccall

 Conrad Shawcross

לצערי את אחת העבודות המרשימות ביותר מאת Olafur Eliasson לא צירפתי לפוסט מאחר ואף תמונה לא עושה עמה צדק, בנתיים תאלצו להסתפק בהצצה באתר שלו.

 Carlos Cruz-Diez

מה שעוד מילא את השבוע שלי היו שלושה ימי עבודה אינטנסיביים עם סטודיו XO. הסטודיו מעתיק את מושבו לחלל חדש שנמצא ממש מעבר לכביש מהסטודיו הנוכחי והקטן שלהם והם נזקקו לעוד ידיים עובדות במהלך השיפוץ. אמנם בעיקר צבעתי קירות והרכבתי רהיטי איקאה אך אני חייבת להודות שזו היתה חוויה משל עצמה. לראות חלל מוזנח משתפץ, מתעורר לחיים, ומתמלא רהיטים שיהפכו לחללי עבודה ותצוגה. כמובן שזו היתה גם חוויה נהדת להתוודע אל חברי הסטודיו ואל פועלם, להציץ אל מאוחרי הקלעים ולראות את לוחות ההשראה שלהם ואת תהליך היצירה בעודו מתרחש.

סטודיו XO עוסק בשילוב של אופנה וטכנולוגיה והפוקוס שלהם הוא ביצירת בגדים “חכמים”. יש להם רשימת לקוחות מרשימה ביניהם מוזיקאים ויוצרים עכשווים. שווה להציץ באתר שלהם ולהתעדכן מדי פעם. הם עושים קסמים!

 סטודיו XO בשיתוף עם Philips Design

*לחיצה על כל תמונה תעביר אתכם למקור ממנו היא נלקחה

איינדהובן, לא מה שחשבתם

 

לפני כשבוע ציינתי חודש שלם של שהייה בלונדון, לקראת המאורע חשבתי לפרסם פוסט מלא חוויות והמלצות עיצוב מקומיות, אך רצה הגורל וקפצתי בספונטניות לביקור בשבוע העיצוב בהולנד. לפיכך ובהתאם לזאת, לפניכם פוסט חוויות והתרשמויות עיצוב מאיינדהובן. היה מפתיע ונפלא כאחד.

הפסטיבל באיינדהובן על אף גילו הצעיר (השנה ה 11 שלו) מצליח לייצר רעש רב סביבו. כשחושבים על איינדהובן ועל הולנד בהקשר של עיצוב אין זה מפתיע. הולנד היא ביתם החם של לא מעט מעצבים וקבוצות עיצוב מרשימות, ביניהן קבוצת העיצוב Droog Design, המעצבת Hella Jongerius, והמעצב נאצ’ו קרבונל. גם את Marcel Wanders ניתן לנכס להם באופן חלקי שכן מקורו בהולנד אך הוא עזב זה מכבר לטובת לונדון.

במקביל לכך איינדהובן מכילה כמה מוסדות אקדמאיים ללימודי עיצוב, הידוע שבהם הוא הדיזיין אקדמי (בו שקלתי גם אני לעשות את התואר השני שלי). המוסד מתהדר בצוות מרצים מרשים, ובין בוגריו נמנים מעצבים בינלאומיים מין השורה הראשונה. מתוך כך קל להבין מדוע איינדהובן נבחרה להיות מוקד ההתרחשות בכל הקשור בעיצוב.

השגשוג של הולנד בתחום העיצוב בשילוב הפרסום הרב שמצליח הפסטיבל לייצר הם שגרמו לי למצוא את עצמי מופתעת. עם הגעתי לאיינדהובן ביום שישי, נרגשת וצמאה לחגיגה, הרגשתי שהגעתי לעיירה אירופאית חביבה קטנה ומנומנמת. הרחובות בה היו כמעט ריקים מאדם והרגשתי בעיר רפאים. מאחר והיה זה יום אחד לפני פתיחת הפסטיבל הנחתי שדברים עוד נתונים לשינוי. אך, להפתעתי הרבה, איינדהובן נותרה מנומנת. גם בימי השיא של הפסטיבל היא הרגישה איטית, שקטה ואדישה לנוכח הפלא העיצובי שנרקם בתוכה ונשזר ברחובותיה. במבט ראשון היה זה מעט מאכזב, אך בבחינה לעומק ושיחה עם מעצבים מקומיים התגלתה תמונה רחבה יותר, לפיה עיצוב לא חייב להיות קרקס הוא יכול להיות גם דרך חיים. באיינדהובן ובהולנד חיים עיצוב כל השנה, הפסטיבל הוא רק הזדמנות לארגן את הסטודיו ולפתוח את הדלתות.

 Work With Me People - Bart Hess הקהל מוזמן לקחת חלק ביצירת טקסטילים  Bart Hess - ככה זה ייראה אם תעזרו לו לסיים…

אף מוקד של הפסטיבל לא הציג חברות מסחריות גדולות ונראה שמסורת זו שמורה בעיקר לשבוע העיצוב במילאנו ודומיו. לעומת זאת היתה בחינה של עולם העיצוב תוך גישה רעננה שנראה שאינה מפחדת לשאול שאלות. העיצוב נבחן ולא הוצג ובשל כך הכל נראה מעט ניסיוני ואקספרימנטלי. אובייקטים רבים שהוצגו בפסטיבל נראו כאילו שנולדו מתוך מחקר של חומר וחיפוש אחר תהליכי יצירה חדשים ולא קונבנציונליים. מעצבים רבים בחרו להראות תהליכים ודרכי ייצור, חלקם אף בחרו שלא להראות מוצרים מוגמרים ובמקומות מסויימים הקהל אף הוזמן לקחת חלק ביצירה. הפסטיבל כולו שם דגש על העשייה ונראה שהוא משמש כמעין זכוכית מגדלת הבוחנת את עולם העיצוב העכשווי ואת מקומו בעתיד.

נותרתי עם השראה רבה והרגשת רעננות אדירה. איינדהובן הצליחה לרגש באמת ולבלוט בעמדתה השונה והייחודית. נראה שהפסטיבל מייצג את חוד החנית ומביא את הבשורה של עולם העיצוב.

  כלי קרמיקה של המעצבת Lenneke Wispelwey 

מוצרים של Ontwerpdue, מתוך Eat Drink Design (מרכז העיר) אחד המוקדים המרתקים ביותר שיש לפסטיבל להציע

Matka Vases של המעצב Pepe Heykoop

הגעתי!

 

ענקית, סואנת, הומה, עמוסה, אפרורית, מגניבה, מלחיצה ומהממת. לונדון מצליחה להכיל את הכל! ואני, אחרי מסע ארוך ומפותל סוף סוף הגעתי.

נחתתי ממש לפני מספר ימים ואני כבר מרגישה שאני כאן חודש. ומצד שני, אני עדיין מתאקלמת, מחפשת לי דירה ומנסה להבין איפה אני, ולאן אני הולכת.

בנתיים, החל מיום שני האחרון חזרתי להיות סטודנטית מין המניין. את צעדיי הראשונים ברויאל קולג’ אני עושה בתחושה שאני אפופה מעטפת חמימה ונעימה של צמר גפן מתוק. המוסד מאורגן למופת וערוך לכל ארוע ולכל סטודנט. השבוע הראשון ללימודים רצוף ארועים אינפורמטיביים וחברתיים הכל במינון טוב ובליווי אלכוהול (איך לא…). אחרי מספר ימים כאלו אני מוצאת שאני מרגישה שהגעתי לגן עדן, גן העדן של המכללות. אני מודה שזה נשמע מוזר, אבל זה פשוט כך.

אחד הפלוסים הנהדרים שמביא איתו הקולג’ ושהיה חסר לי עוד בתואר הראשון הוא אזור עבודה משלי לכל אורך השנה. אז כעת, בתור סטודנטית גאה ברויאל קולג’ אני מומקמת בשולחן שלי בקומה השמינית עם נוף להייד פארק!

ועם כל ההטבות הגיעה גם המטלה הראשונה.. התרגיל הראשון שאצטרך להגיש בעוד כשבועיים עוסק בגוף האנושי ומטרתו היא להעצים את הגוף לעשות משהו שהוא לא מסוגל לעשות. מאתגר בהחלט!

אז במקום לדחות את הקץ עליי לסור מיד לספר הסקיצות ולהתחיל להניע איזשהו פרוייקט בנושא. לא אסיים בלי תירוץ לכמה תמונות.. ואשאיר אתכם עם רשמים קצרים מפסטיבל העיצוב שהתקיים פה עד שבוע שעבר, ה London Design Festival. תפסתי אותו ממש ביומו האחרון אך עדיין הצלחתי להתרשם.

פרוייקט שמאוד הרשים אותי הוא Ray - גוף תאורה יפהפה ופשוט, נטול התחכמוית או גינונים, של המעצבת Kristine Five Melvær הנורבגית, שהוצג במסגרת ביתן עיצוב נורווגי.

Gravity Stool הוא פרוייקט שנולד מתוך מחקר ושילוב של מיגנוט וגרביטציה. שייך ל Jolan van der Wiel, מעצב הולנדי צעיר. שמעתי שהוא גם זכה בתחרות המעצבים הצעירים שהתקיימה השנה בקלן במסגרת התערוכה IMM Cologne. כבוד!

הצצה לתהליך העשייה, ולאלה מכם שזה מעניין אותם שווה לראות את הסרטון הזה - 

אמשיך לעדכן בקרוב ובנתיים ד”ש מלונדון ומהמלכה..

ספרי לסבתא

 

חזרתי! ובגדול. לאלו מכם שתוהים לא פרשתי מכתיבת הבלוג חלילה, ולצערי גם לא הייתי בחופשה של סוף אוגוסט. הסיבה להיעדרות הארוכה וזניחת הבלוג הזמנית היתה פרוייקט עיצוב ששקעתי לתוכו - שולחן סלון חדש שיצרתי תחת דד ליין רצחני לתערוכה “בובה מייסעס” המוצגת במים אלו ממש בגלריה פרדיגמה.

השולחן המושמץ היה סיזיפי במיוחד מאחר והחלטתי שהפעם אני מייצרת פרוייקט בעבודת יד. החלטה שעשויה להיות מעט בעייתית כשעובדים בדד ליין קצר (של חודש!)… באמת שניסיתי להיות ריאלית ולהמציא מוצר שיהיה קל לביצוע ופשוט לייצור ויחד עם זאת מעניין ומתוחכם. חודש, חשבתי לעצמי זה לא מספיק זמן להסתבכויות… צריך לייצר משהו קצר וקולע. אסתטי אך פשוט לייצור. ואיכשהו למרות שאלו היו הפרמטרים שרציתי לעבוד לפיהם הרעיון התפתח והפך לעבודת יד מאסיבית וסיזיפית.

מיד לאחר שסיימתי לשרטט רכשתי מחוגה איכותית שתשרת אותי לעשיית הפרוייקט וקפצתי למים. ליתר דיוק קפצתי למדביק ואספתי ערמות של פורנירים - חומר הגלם הנבחר לפרוייקט. תוך ימים ספורים הסטודיו הלך והתמלא בלבידי עץ עגולים, ממוספרים ומסודרים בערמות. ככל שעברו הימים (והלילות…) גבר הלחץ והכל נעשה עמוס וכיאוטי, רצפת הסטודיו נמלאה שרטוטים, חתיכות פורנירים, ופטרנים של דוגמאות פרחוניות. ריחות של דבק מגע ולכה נישאו באוויר.

ממתינים לחבור יחדיו, העיגולים בסטודיו לפני הכאוס

כמו כל דבר טוב גם זה הגיע לסיום. לאחר חודש של עבודה אינטנסיבית ובמחיר של כמה יבלות בידיים וחסך בכמות נכבדת של שעות שינה הושחלו כל היחידות יחד והכאוס הפך לפרוייקט חדש. השולחן הטרי עשה דרכו אל הגלריה יחד עם שני פריטים נוספים שעיצבתי בעבר.

ושוב כמו תמיד במבט לאחור נותרתי בעיקר עם הטעם החיובי של פרוייקט חדש ועם רק מעט מטעמו המר של הלחץ, המרמור והמחסור בשעות שינה.

Table of Late Wood

התערוכה הנושאת את השם “בובה מייסעס” - בעברית “סיפורי סבתא”, עוסקת במפגש של עיצוב עכשווי עם זיקה לבית סבתא, נושא מעניין ועדכני. את התערוכה אצרו ענת בנבנישיתי ועזרי טרזי, והיא תערוכה קבוצתית המציגה טווח מעצבים מגוון, בוגרים טריים לצד מעצבים ותיקים וגם כאלו שממוקמים באמצע.

אהבתי במיוחד את השולחנות האלו שעיצבו זוג המעצבים רדיש.

וכן את השעונים האלו שעיצב בן ברוידא שנעשו כפרוייקט גמר בלימודי עיצוב תעשייתי ב HIT

 

אם טרם ביקרתם בתערוכה מהרו, היא נסגרת ב 14/10, גלריה פרדיגמה אחד העם 60.

DMY ברלין

 

בתחילת החודש התקיימה תערוכת העיצוב DMY השנתית בברלין. לשמחתי, נטע-לי חברתי המהממת היתה באזור וקפצה לביקור. אני קיבלתי שקית הפתעות והמון תמונות.

אחד מהפרוייקטים המעניינים ששבו את עיני היה Skin Collection של המעצב הצעיר Pepe Heykoop.

Heykoop, מעצב הולנדי המומקם באמסטרדם, יצר את הקולקציה שלו מרהיטים קיימים אותם עטף בשאריות עור. השילוב של החומר והטכניקה שבה בחר לעבוד יצרו סדרה מעניינת ויפה. מומלץ להציץ באתר המעצב ולהתרשם מעבודות נוספות שעשה. 

  צילומים Annemarijne Bax, התמונות לקוחות מאתר המעצב

נשבתי גם בקסמם של הכסאות האלו של המעצבת הגרמניה Milena Krais, מילנה יצרה את סדרת הכסאות Deform בהשראת אי השלמות של הגוף האנושי. קראו את הציטוט הזה של המעצבת ותבינו טוב יותר את הקונספט לסדרה -

‘Deform’ furniture challenges us to question the contradiction of beauty and ugliness and to break with the pressure of pursuing the perfect body,’

  הציטוט והתמונות מכאן

הנה עוד כמה תמונות של דברים שאהבתי, לצערי עדיין לא מצאתי את שמות המעצבים ולכן אין קרדיט… החקירה נמשכת!

ולסיכום, נראה שהיתה תערוכה נפלא. מקווה שבשנה הבאה אוכל לתעד הכל בעצמי… לעוד פרטים על התערוכה הכנסו לאתר הזה. ותודה לנטע-לי על החומר והתמונות!